גדולתו של מנהיג

0

קובי פריג'פותחים את הארון // ירושלמים מספרים על פרשת השבוע שלהם

והפעם: קובי פריג' על פרשת "ויגש"

// קובי פריג' הוא פעיל תרבות ירושלמי ("בלאבאסטה") וחבר המועצה הנכנס ("התעוררות")

פרשת "ויגש" היא המשך ישיר לפרשה הקודמת, בה לראשונה מאז נמכר יוסף נפגשים בני יעקב במצרים. בפרשה הזו אני רואה יותר מכל את גדולתו של המנהיג שיוסף צמח להיות. סף הלחץ כאן גבוה מאוד; בנימין האח הצעיר בסכנה משום שהגביע של יוסף נמצא בכליו והוא מואשם בגניבה. יהודה ערב לביטחונו של בנימין בפני יעקב אביהם, ומבין שאביו ימות אם בנימין לא ישוחרר.

יהודה לוקח אחריות על המצב – "ויגש אליו יהודה ויאמר…". הוא ניגש ליוסף ומספר לו את קורות המשפחה. למה הוא חושב שזה יעזור? יתכן שהוא מרגיש את החיבור הטבעי ליוסף, אבל לא יודע להסביר זאת. יהודה מספר ליוסף על אביו, על אחיו שמת, על אהבת האב יעקב לבן המת ולבנימין. הוא מפרט איך הצליח לשכנע את אביו לתת לבנימין לרדת איתם למצרים, ועל הערבות שנתן לאביו לשלום בנימין.

הסיפור של יהודה נוגע בלב יוסף. הוא מתוודה בפני אחיו שהוא יוסף אחיהם, ולא מאשים, מעניש או מטיח בהם את מה שעבר עליו. הוא מבין שיד אלוהים בדבר – בארץ שורר רעב והוא נמכר כדי שברגע זה יוכל להצילם. "וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה. כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם". האחים מתאחדים, מתנשקים ובוכים.

האחים חוזרים ליעקב מבשרים לו את הבשורה: יוסף חי, הוא אדון על כל ארץ מצרים, ומזמין אותם אליו. יעקב מתמלא אנרגיה למשמע הדברים ויורד למצרים לפגוש את בנו. בדרך הוא זובח זבחים לאלוהים כאות תודה, אך לדעתי גם כדי להשקיט את ליבו על עזיבת ארץ אבותיו. אלוהים מתגלה בפניו ומאשר לו לרדת למצרים, מבטיח לדאוג לעמו שיהיה גוי גדול, וגם לחזרתם למקומם בהמשך, ויעקב מאושר.

המפגש המרגש של יעקב ויוסף מתואר בקצרה. יוסף פשוט בוכה, ויעקב מרגיש שהוא השלים מעגל ויוכל למות בשקט. לאחר מכן יוסף דואג למשפחתו, מכלכל אותם ומושיבם במקום טוב במצרים. תמורת התבואה שאסף, יוסף משיג לפרעה אדמות ועבדים רבים מאנשי מצרים. אך הוא עושה את זה בהדרגתיות, בחמלה, נותן להם לשמור על חלקים נרחבים מיבולם ולא גוזל אותם.

יוסף ואחיו. ציור של פטר פון קורניליוס

יוסף ואחיו. ציור של פטר פון קורניליוס

 

את דמותו של יוסף בפרשה אני רואה כרבת מעלות. הוא אסטרטג שהביא את אחיו בדיוק למקום שרצה, ואדם רחום שלא השפיל אותם על מעשיהם ולא משפיל את עבדיו. הוא גם חכם – עומד בתוכנית הראשונית שלו בנוגע לשמירת התבואה משנות השפע לשנות הרעב. הוא מאמין ואופטימי – מקבל את הסבל שעבר תוך אמונה שאלוהים רצה זאת כדי לשמור על עמו, רגיש כלפי אחיו ואביו, ונאמן לפרעה. יוסף מבורך בתבונה, רגישות, נאמנות ונחישות – הלוואי עלי.

                                                                                                          thefrig1@gmail.com

שתף
תגובות