יום שישי, את יודעת…

0

סטודנטים, שמש יום שישי, ירושלים, גבינות ויין- כן, יש דבר כזה! "כפר ירושלמי"- ארגון המקרב בין מגוון הצעירים בירושלים, ארגן לכבוד שבועות אירוע גבינות ויין כדי להגביר את האחווה הסטודנטיאלית בעיר. שלחנו את אסתריקה שלנו לעשות מינגלינג, לטעום ולדווח

//אסתריקה וידל

"קודם כל- כן" הייתה התשובה של חברי הטוב תום ושלי, להצעת מערכת העיתון לצאת ולסקר את האירוע. איזה כיף יכול להיות באירוע של ארגון השואף לקרב בין צעירים בירושלים לעולים החדשים בעיר. אז כך יצאנו בבוקרו של יום שישי, טרם הביקור הקבוע בשוק, על מנת לשמח ליבנו מכל-טוב הארץ. שמנו פעמינו למוזיאון הטבע, ומצאנו עצמנו בפינת חמד בלב המושבה הגרמנית. "לא ידעתי שקיימים מקומות כאלה בעיר… אפשר לעבור לגור פה?" אמר תום.

DSC_7746חולקנו לשלוש קבוצות, כמספר התחנות, תוך ערבוב ישראלים, עולים, וסטודנטים מחו"ל שבאו למספר שנות לימוד בארץ. התחנה הראשונה, כנדרש וכמתבקש, הייתה טעימות היין. לבן, אדום, ושוב לבן, ושוב אדום. מסתכלים, משקשקים את הכוס, בוחנים ומריחים- ורק אז לגימה קטנה לפה. לעמדה הבאה, פינת הגבינות, כבר הגענו מרוממי מצב רוח וטובי לב, סקרנים לשמוע מפי המדריך על רזי המחלבות והליך ייצור הגבינות השונות. בתחנה זו למדנו על הגבינות הקשות, שלהכנתן לעיתים נדרשים גם מספר חודשים.

לבסוף, בעמדה האחרונה, למדנו על בישול טבעוני מידי "אורית בון-אפטיט" (במקור). אורית פעילה ב"כפר ירושלמי", ומעבירה סדנאות במסגרת "שלום על לחם"- פרויקט של הארגון, המציע ארוחות שבת, בשיתוף צעירים ישראלים ועולים חדשים בעיר, וכל זאת בביתם של המשתתפים עצמם.

לאחר שצלחנו את התחנות, התכוננו לצאת חזרה לעולם הפחות יפה, והאמיתי, שמחים על אותן שעתיים נפלאות בהן ציפור שנחתה בזמרה על גג האוהל היתה ההפרעה היחידה. לפתע שמענו: "לאן אתם הולכים"? ועצרה אותנו ליסה ברקן, מארגנת האירוע והבחורה שהקימה לפני כשנתיים את "כפר ירושלמי". "הביתה", השבנו כלאחר יד. "הביתה"? ליסה צחקה. "המטרה העיקרית שלנו בארגון, היא ליצור מפגשים בין צעירים, שיניבו חברה כוללנית ומאוחדת יותר בעיר. תישארו קצת, זו המטרה".

DSC_7808ואכן, בשם אותו רצון "ליצור מפגש בין כולם- ישראלים ועולים, חילונים ודתיים" חיכו לנו בין עצים וצמחים בחמישים גוונים של ירוק- שולחנות עמוסים כל טוב, גבינות, ירקות, תותים, ויין כדי להחליק הכל בגרון. בינתיים- טלפונים, מיילים, פייסבוק והודעות ימתינו. אנחנו נהנים. בין כך ובין כך, התיישבנו על המחצלות, ערימה של חבר'ה ליד הדשא, וכל אחד הגיע מכיוון שונה- מדינה בעולם, והצורה בה מצא את דרכו ל"כפר ירושלמי". זאת שמעה מחברה, זה קיבל מייל במקרה, ושלושת אלו שמעו על הפעילות דרך מכר משותף, והחליטו ללכת יחד.

"הפעילות כיפית, ומשותפת לכולם- אוהבים אוכל, אוהבים יין" מתארת בדיוק רב בת-חן. בכך היא מחזקת את דבריה של ליסה שאומרת: "אירוע כזה מאפשר אינטראקציה אמיתית, שמאוד חשובה לעזור לעולים בהתאקלמות, ומוסיפה לחוויה הסטודנטיאלית בעיר. יצאתי בתחושה טובה, פתיחה מושלמת ליום שישי". והופ, אחרי הטעימות, נחתנו בתחנה הבאה, הפעם המוכרת לנו. עם כל הכבוד לגבינות וליין, שישי בלי ביקור וחומוס בשוק זה לא שישי.

שתף
תגובות