קיצוץ תולדות האנושות

0

גם אם לא לקחתם קורס אצל ד"ר יובל נח הררי, קשה היה לפספס את ההיסטריה סביב ספרו "קיצור תולדות האנושות" שהפך לרב מכר. על רקע גל הקיצוצים האחרון נפגשה רננה עטייה עם המרצה הנערץ, והרי התובנות.

//רננה עטייה

זאת הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את ד"ר יובל נח הררי, אבל האווירה הייתה נינוחה – כאילו אנחנו שני מכרים, ולא סטודנטית צעירה ומרצה שהפך לסופר בעל שם עולמי. קבענו ביער אשתאול. זה לא מקום סטנדרטי לראיון עיתונאי, אבל הררי, שיצא השנה לשנת שבתון, הציע שאצטרף לטיול היומי שלו עם הכלב והכלבה, קרוב לביתו שביישוב מסילות ציון. כך יצאנו ליער – סטודנטית, מרצה ושני כלבים, לשיחת חולין פסטורלית, מתובלת בהומור על החיים, על מדעי הרוח ועל עוד כמה דברים. קיצור תולדות האנושות

יובל, לפני הכל, קשה לי להתאפק מלשאול אותך: איך עשית את המעבר ממרצה באוניברסיטה לסופר שפורץ את מעגל רבי המכר?

"כל הסיפור עם ההצלחה של הספר היה מאוד מפתיע. הספר נולד מתוך מערך השיעורים של הקורס באוניברסיטה. הסטודנטים התלוננו כל הזמן שאין חומר בעברית, ובשנים הראשונות הייתי מחלק להם את מערכי השיעור שלי לקראת המבחן. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי: 'טוב, כבר יש את מערך השיעור, ואני באמת רואה שלא קיים כרגע ספר בעברית שסוקר את מהלך ההיסטוריה, אז למה שלא נפרסם את זה?' הכוונה הראשונית הייתה שזה יהיה ספר לימוד באוניברסיטה העברית, ואולי בעוד כמה מקומות. קיוויתי שפה ושם אנשים שמתעניינים בהיסטוריה אולי ימצאו בו עניין. אבל מה שקרה הוא שהספר פרץ את כל המעגלים של חובבי ההיסטוריה, ויצא מחוץ לגבולות האקדמיה. הוא הגיע למקומות ושכבות גיל שהיה מאוד קשה לחזות מראש".

גם בספר אתה מדבר על רגעים בהיסטוריה שהאדם לא ייחס להם חשיבות מרוב שהיה שקוע בעניינים אחרים, ורק בדיעבד הבין עד כמה הם היו משמעותיים ודרמטיים.

"כן, כך קרה בכל מהלך ההיסטוריה. גם המהפכה התעשייתית, למשל, שנחשבת למהפכה החשובה ביותר מבחינת ההשפעה שלה על החיים – פשוט קרתה. לא הייתה איזו תכנית אב למהפכה, ולא הייתה מועצת חכמים שהגתה והנהיגה אותה. היה זה אוסף של החלטות של בנקאי פה, תעשיין כאן ועוד איזה סוחר – וכך זה קרה מעצמו, בלי שאנשים שמו לב.

גם את מהפיכת האינטרנט אף אחד כמעט לא חזה, והיא לא נוהלה על ידי שום גורם או ממשלה. זאת לא הייתה החלטה מודעת: 'בואו ניצור את האינטרנט וניצור עולם וירטואלי'. זה פשוט קרה, במהירות אדירה, ואף אחד כמעט לא הבין מה קורה. אפשר לעבור על העיתונים מ-1990 ועד היום: כמעט באף רגע לא הייתה כותרת ראשית בעיתון שעוסקת באינטרנט, למרות שבמבט לאחור זו כנראה הייתה המהפכה הכי חשובה והכי גדולה שקרתה במהלך עשרים השנים האחרונות. העיתונים עוסקים, כל יום מחדש, באיזשהו משבר בקואליציה, פיגוע, בסכסוך, או במשבר כלכלי, ובאף רגע הם לא שמים לב שקורה כאן משהו דרמטי לאין שעור מבחינת השינוי בחיי בני האדם".

גם בחייך הפרטיים אתה מרגיש שהחמצת כך הזדמנויות, או שאירועים (חוץ מהספר) התגנבו אל חייך דרך הדלת האחורית?

האמת היא שאני די שלם ומרוצה מהמקום שבו אני נמצא כרגע בחיים, ולכן אני לא מסתכל אחורה בצער על ההחמצות.

התיאורים בספר מראים איך התפתחות אחת ואחריה אחרת, גם אם במרחק של שנים על גבי שנים, יכולות להשפיע בצורה משמעותית במיוחד. למשל, תהליך ביות החיטה שהוא חלק מתהליך המהפכה החקלאית, מוביל להשתלטות החיטה על האדם. האדם החל משרת אותה וחי ועובד למענה. אתה מכיר את תחושת הרדיפה הזאת?

"אני מכיר ומאד מזדהה באופן אישי עם התחושה שדבר שאמור להועיל לך מתחיל לרדוף אותך. האימיילים, למשל, התחילו כאמצעי להקל על החיים. הרבה יותר פשוט לכתוב אימייל מאשר לכתוב מכתב. אין ספק שהתפוקה של אקדמאים, משרדים וחברות באמת קפצה. אבל מבחינת עומס העבודה של הפרט – זה לא שאנחנו עובדים הרבה פחות בזכות זה. אנשים מספרים לי סיפורי זוועה שכל יום הם מקבלים בערך 200-300 אימיילים ומצופה מהם לענות עליהם. גם הציפיה לקצב מהיר במענה לאימיילים תופסת מקום בכל הפרשה הזו – לא לענות לאימייל במשך שבוע למשל, זו ממש חוצפה".

————————————–

אנשי רוח והשאלות הבוערות

רוב הדברים בחיינו, אומר הררי, הם עסקאות סגורות מראש. אנחנו יודעים מה נקבל בסוף שתים עשר שנות לימוד, ויודעים גם שאחרי שלוש או ארבע שנים באוניברסיטה, נצא עם תואר ראשון כזה או אחר. הייחוד בלימודים רוחניים או בדרך רוחנית הוא ביכולת לזנוח את הידוע והצפוי מראש וללכת למקום אליו הסקרנות מובילה. כולנו מכירים את הפאזה של כל משוחרר או משוחררת – מסע חיפוש עצמי ברחבי העולם. היתרון בלימודי הרוח הוא האפשרות לעבור תהליך של בדיקה עצמית: מה מקומי בעולם, ומהן הציפיות שלי מהחיים.

למעלה מזה – הלימודים מעודדים מחשבה ובדיקה באשר לסדרים החברתיים: מי קבע אותם, והאם הם מתאימים לנו באופן אישי. זאת פריבילגיה מאוד רצינית שבהמשך החיים כבר לא קיימת. ככל שנכנסים למסלול של עבודה, משפחה ומשכנתא – נהיה יותר ויותר קשה לעצור ולחשוב ברצינות על השאלות הכבדות האלה של החיים. לא כולם מסוגלים לנטוש את הידיעה מראש לגבי העתיד, ולכן רק אם המחויבות לשאלה הקיומית היא מספיק גדולה, אפשר ללכת בעקבותיה בלי לדעת לאן היא תוביל.

בעצם בלי מדעי הרוח לא היינו שומעים על האפשרות שישנו סדר מדומיין, והיינו חסרים ידע מבחינה חברתית, ומבחינת התיאוריות הקנוניות בהן אנחנו משתמשים כיום. אבל בטח שמעת על הקיצוצים הנוכחיים בתקציב מדעי הרוח – זאת נראית החמצה משמעותית של האוניברסיטה.

"אני שומע את התלונות על הזנחת תחום הרוח כבר שנים. למרות זאת, אני חושב שאנחנו נמצאים ברגע בהיסטוריה שבו החשיבות של מדעי הרוח היא גדולה במיוחד. האנושות עומדת בפני הכרעות כבדות משקל לגבי העתיד שלה ושל העולם. הטכנולוגיה המודרנית בדרך לאפשר לנו הארכה רדיקלית של החיים, וגיל 80 יהיה 40 החדש. כשכל האוכלוסייה תהיה הרבה יותר מבוגרת, יחלו לצוף יותר ויותר שאלות שתהיינה רלוונטיות לתחום של מדעי הרוח ולא לשאר התחומים היישומיים. דוגמא טובה היא תחום ההנדסה הגנטית ועיצוב על פי בחירה של התכונות – לא רק הפיזיות אלא גם המנטליות – של הדור הבא. אני חושב שאם הפילוסופים, האמנים, חוקרי הספרות וההיסטוריונים יעשו את העבודה שלהם כמו שצריך, יהיה ברור לכולם שאי אפשר לנהל דיון רציני על האפשרויות שפותחת ההנדסה הגנטית, בלעדיהם.

אם את שואלת מבחינה פרקטית – אין ספק שיש מקום לבוא ולדרוש ממשרד האוצר להגדיל את התקציב שניתן ללימודי הרוח, אך בסופו של יום האחריות מוטלת על כתפי אנשי הרוח עצמם, סטודנטים ומרצים כאחד, ועליהם לעשות את עבודתם נאמנה."

למה אתה מתכוון?

הייתי רוצה לראות אותם יותר מעורים במה שקורה בעולם כרגע – כן, גם בקו החזית של מה שקורה במדע ובכלכלה. למשל, אם אני חוקר ספרות או פילוסוף, אני לא יכול להרשות לעצמי רק להתעמק בכתבים של איזשהו הוגה מימי הביניים או ב"צ'ופצ'יק של הקומקום" ושזה יהיה כל עולמי. אני חייב בו זמנית להבין מה קורה היום גם בכלכלה ובגנטיקה. אני לא מצפה לרמה של פרופסור לגנטיקה, כי זה בלתי אפשרי. אבל הציפייה היא שדווקא לפילוסופים או לחוקרי הספרות למשל, תהיה תמונה רחבה, ושהידע שלהם לא יהיה מנותק מהשאלות הבוערות.

למשל, אנשי הרוח יכולים לבוא ולומר: 'כן, סוגיות כמו חלוקת משאבים או פתירת הסכסוך הישראלי-פלסטיני הן חשובות מאד, אבל, בהסתכלות רחבה, יש בעולם ובארץ שאלות כבדות משקל שגם משליכות על הסכסוך המקומי, ובהן אף אחד בכלל לא מתעסק. גם אם תפתרו את השאלות שבהן אתם מתעסקים, אתם לא מבינים שאתם מזניחים לחלוטין שאלות שהן אולי הרבה יותר חשובות'. ככל שתגדל האחריות והרלוונטיות של אנשי הרוח בנושאים האלה, כך יגדל האמון בצורך בלימודי הרוח ויהיה ברור לכולם מה ערכם ותרומתם לחברה.

גארי יורופסקי ופשרות פוליטיות

בשבועות האחרונים עלה השם שלך לכותרות בעקבות פרסום ההתכתבות עם גארי יורופסקי – אחד הפעילים הבולטים ביותר להגברת המודעות לזכויות בעלי החיים. אתה באמת חושב שיורופסקי לא מאמין כלל בפשרות, כפי שעולה מההתכתבות שפורסמה?

"מבחינתי המטרה בהתכתבות הזו הייתה להבין קצת יותר לעומק את העמדות של יורופסקי בנושאי צמחונות, טבעונות, ועתיד האנושות. אני מסכים אתך שהוא אכן לא מאמין בפשרות. אני אישית כן מאמין, לפחות ברמה של מאבקים פוליטיים וחברתיים. בעיניי המהות של פוליטיקה, לפחות של פוליטיקה טובה, היא לראות את המציאות כמו שהיא ולא רק כפי שרצינו שתהיה. ברוב המקרים יש לנו איזשהו אידאל גדול. למשל: 'כמה זה היה נפלא אם כל הישראלים והפלסטינים היו רוצים שלום ומסכימים על הכול'. זה היה נפלא, אבל זה לא המצב. לכן, פוליטיקה משמעה קודם כל להישיר מבט למציאות ולהגיד שהרצוי בעיניי אינו המצב בפועל. מצד שני, לא תמיד צריך להשלים עם המציאות ולהרים ידיים: באופן עקרוני, אין משהו רע בלנסות לשנות את המציאות, אבל בהרבה מאוד מקרים הרבה יותר אפשרי לעבוד על הציפיות שלנו מאשר לעבוד על המציאות.

אישית, אני לא רואה בסדר היום הפוליטי חשיבות ממעלה ראשונה, כי ישנה התעלמות משאלות הרבה יותר גדולות. אבד הכלח על השיח הפוליטי בעולם, ובאופן מיוחד זה של מדינת ישראל. כלומר, השיח הפוליטי עוסק בדברים שהם חשובים, אבל הם לא הדברים הכי חשובים שבהם היינו אמורים לעסוק כיום. בגלל זווית הראיה הזו, אני פשוט מעדיף שלא להיגרר לדיונים האלה כדי להדגיש את מה שבעיני הרבה יותר חשוב".

—–

מתחיל להחשיך והכלבים כבר רגועים. הררי ואני שקועים בשיחה. העיסוק האינסופי, החוזר ונשנה, באותן בעיות ישראליות מחזיר אותנו לדיון בנוגע למצב הפקולטה למדעי הרוח. "בפוליטיקה העכשווית מאוד קשה לנשום", אומר הררי, "מאחר והסוגיות שעל הפרק הן תמיד אותן סוגיות שלא נותנות מנוח, ויותר מכך – לא מאפשרות לבחון דברים בהקשרם הרחב יותר, כפי שהלימודים במדעי הרוח מציעים ורוצים לעשות. אני לא מספיד את מדעי הרוח. אם תובהר חשיבות לימודי הרוח לחברה הישראלית, והעולמית בכלל, ואם יצליחו אנשי הרוח להיות עדכניים ורלוונטיים לדיון הציבורי העכשווי, לא תעלה שאלת הקיצוצים". אני נפרדת ממנו לשלום וחוזרת מהיער אל המציאות העירונית השוקקת. ובעוד אני מתחילה לכתוב את התרגיל הבא להגשה, אני מקווה שהאופטימיות הזהירה שמילאה אותי ביער לגבי המקצוע שבחרתי תמשיך איתי גם לימים הבאים.

שתף
תגובות