להפוך את המציאות ב-180 מעלות

0

השבוע יצא לי לחשוב לא מעט על רצח רבין ועל מה שהיה במדינה לפניו ואחריו. תהיתי האם היה מישהו שהמצב באותו זמן זעזע אותו מספיק כדי לקום ולעשות מעשה? התשובה היא כן. בתקופה ההיא איש אחד הרגיש כך והקים את ארגון "צו פיוס". זה הסיפור על האישה שעומדת כיום בראש הארגון המוערך הזה, עליזה גרשון.

//חן גולדוויץ

זלמן ברנסטין הקים את קרן אביחי, אשר ייסדה את "צו פיוס" בשנת 1996 ותמכה בו לאורך השנים. אחרי רצח רבין, כשהקונפליקט בין ימין ושמאל, דתיים וחילונים התפרץ, ברנסטין הרגיש שצריך לעשות משהו כדי להנמיך את הלהבות ששררו בחברה, ליצור פיוס בין הצדדים. הוא התחיל במסע הסברה בו קרא לאנשים לשלוח גלוית תמיכה שאומרת שהם מכבדים את המסורת ושומרים על הדמוקרטיה. להפתעתו הוא קיבל עשרות אלפי גלויות בחזרה, והבין שאנשים מזדהים עם המסר.עליזה4

ספרי לי על המקום שלך בהקמתו ותחילת דרכו של הארגון.

"זה היה לפני שבע עשרה שנה, הייתי אז בחופשת לידה אחרי שעבדתי במקום אחר. מישהי שהכירה אותי ואת הסיפור שלי ידעה שזה מתחבר אליי באופן מאוד אותנטי וקישרה אותי אליו. נפגשתי עם זלמן ברנסטין ואנשים נוספים מקרן אביחי, דיברנו על הפרויקט, ואמרתי "זה מתאים לי בול". אני נמצאת בארגון מהיום הראשון בו הוא הפך למטה פעולה. מאז ומתמיד ראיתי שליחות בפיוס הזה בין הצדדים. גדלתי במשפחה מעורבת - אמא ממשפחה חרדית ואבא שהגיע מדרום אפריקה וגדל במשפחה חילונית ציונית. גרנו בבית וגן בירושלים, שהייתה אז שכונה מעורבת, ולכן החיים יחד והתחושה של כבוד לכל אדם באשר הוא מובנים מאליהם בשבילי. חשוב לי להעביר את המסר הזה לחברה - החיים יחד לא רק טובים, הם גם כדאיים ומעניקים לנו איכות חיים, שנמדדת בתחושות של אחווה וחברות, שיכולות להיות לנו לעומת התחושות הקיימות כיום: תחושות שנאה, כעס ופחד, שמאפיינות מצב שמפתחל קונפליקט. אנחנו לא חייבים לחיות במצב כזה, ואפשר להפוך את המציאות ב-180 מעלות.

מה הם הדברים העיקריים בהם עוסק הארגון?

הארגון עוסק מאז ומתמיד בפיוס באמצעות דיאלוג, דרך נתינת הזדמנויות לאנשים שונים ללמוד אחד את השני ולדבר על המפריד והמבדיל. אנחנו עובדים עם אוכלוסיות גיל מגוונות: סטודנטים, נערים, מבוגרים וילדים. לאורך השנים הפגשנו 'מובילי דעת קהל' – אנשי תקשורת, פוליטיקה, רוח וחינוך, עם אנשים שמעוניינים בשינוי. יש לנו הרבה מאוד תוכניות כמו הפרויקט בו אנו מחברים אנשים לצעידה משותפת ב"שביל ישראל" מטאבה בדרום לשאר ישוב בצפון, במשך כחודשיים. מגיעים למסע הזה אנשים מכל הסוגים ונוצרים ביניהם חיבורים חזקיםבשנים האחרונות אנו עוברים מדיאלוג ליצירת מציאות ברמה של מעשים. נהיינו יומרניים יותר וזיהינו שבחברה הישראלית כיום כבר לא מרגישים איום מהמגוון הקיים בה, אלא מקום ליצירת דבר מה חדש, ישראלי ואותנטי. ארגון צו פיוס החליט לחבור לעניין הזה בשלוש פלטפורמות:עליזה3

קודם כל, אנחנו מאמינים ביצירת שינוי בחברה הישראלית בעיקר באמצעות החינוך, ולכן לדעתנו חשוב שתהיה אלטרנטיבה בצורה של חינוך משלב, שלא מחלק את הילדים לדתיים וחילוניים, אלא מאפשר לכל הרצף הדתי ללמוד יחד. מדובר בחינוך ציבורי, ממלכתי- דתי או ממלכתי, והוא מיועד לאנשים שלא רוצים להיות מוגבלים בהגדרות. אנחנו מקימים ומלווים מסגרות כאלה, שואפים שהאפשרות הזו תהפוך להיות משמעותית יותר ומאמינים שזה יכול להשפיע לטובה על החינוך הלא משלב.

בתחום החינוך הלא פורמלי, הקמנו מחנות קיץ מעורבים לילדים דתיים וחילוניים. הייתי מאוד שמחה אם הורים לא יחששו לשלוח את הילדים למחנה קיץ או תנועת נוער מעורבים. למעשה, המחנות תרמו רבות לגיבוש הזהות של הילדים וחיזוקה. אנו מעצבים את הזהות שלנו מול מי שאנחנו לא, וכך אנחנו יודעים מי אנחנו. החינוך הבלתי פורמלי, המבוסס על חוויות משותפות, מאוד משמעותי ומעצב בגילאים האלה של הנוער. ברחבי הארץ פזורות קבוצות כדורגל מעורבות לנערים בגילאים שונים, כולן שייכות למועדוני ספורט ידועים והן לא משחקות בשבת. דרך הכדורגל אנו עוזרים לנערים להבין שלמרות השונות ביניהם, יש גם הרבה מן המשותף, ואפשר להתנהל יחד על אף ההבדלים.

פלטפורמה שנייה היא הקהילות המעורבות, כמו כפר אדומים, תקוע, אשחר, חרוב וכרמים. קיימות גם קהילות עירוניות, למשל במודיעין, מזכרת בתיה וזיכרון יעקב, ואנחנו תומכים בחיזוק הקהילות הוותיקות והקמת קהילות חדשות.

פלטפורמה שלישית היא זירת השיח באתר האינטרנט שלנו המיועד לאנשים שרוצים לדון בסוגיות שונות הקשורות לחיים בחברה הישראלית ולמה שקורה ביום-יום. באתר יש כותבים קבועים וכותבים מזדמנים, ונכנסים אליו בסביבות 42 אלף גולשים בחודש בממוצע, שקוראים ומביעים דעה. יש גם דף פייסבוק המונה למעלה מ-23 אלף חברים.

האם יש חיבור בין ירושלים לארגון?

המשרדים הראשיים שלנו נמצאים בירושלים והפעילות מתרחשת ברוב הארץ, ממטולה ועד כרמים. ירושלים במובן הזה היא מובילת דרך, ומובילה את הסיפור של החיים יחד. דווקא מפני שזו עיר שבליבה קונפליקטים אני חושבת שנוצרו כאן מגמות שמנסות לצמוח מתוך הקונפליקט אל החיבור. יש בעיר הזאת דברים רבים שצומחים הרבה לפני שהם מגיעים למקומות אחרים בארץ. בית הספר 'קשת' שבשכונת קטמונים, הוא בית הספר המשלב הראשון שהוקם בארץ. בירושלים כיום יש הכי הרבה בתי ספר כאלו בהשוואה לשאר הערים בארץ, והדרישה לבתי ספר כאלו קיימת בשכונות נוספות בירושלים.

איך הגעת למקום בו את נמצאת כיום?

לא הייתי בראש הארגון מההתחלה - לפני שהפכתי למנהלת הארגון, עמדה בראשו אישה אחרת. אני חושבת שהעובדה שנשים היום עומדות בראש ארגונים היא כמעט מובנת מאליה. יש היום הרבה נשים בעמדות מפתח, מכל הסוגים, בעמותות, בחברות מסחריות ובבנקים; יש לנו נגידה בבנק ישראל, שרות בממשלה כמובן, והרבה יותר חברות כנסת מאי-פעם. אני חושבת שיש עוד מה לעשות מבחינת המודעות וחשוב לעורר אותה בקרב בנות צעירות ונשים, ואני מקווה שיהיו עוד הרבה מאוד ארגונים חברתיים ואחרים שיעמדו בראשן נשים. הייתי רוצה שיהיה שוויון הזדמנויות לכולם, כך גם בין ערבים ליהודים, אשכנזים למזרחים וכדומה. אלו תהליכים שקורים בעזרת נשים שדוחפות אותם, וזה חשוב שיש כאלה ששמות את זה כנושא מרכזי בעשייה שלהן. כל אדם הוא בעל ערך ואין שום הבדל מבחינתי אם זה אישה או גבר. כשאני מקבלת עובדים לעבודה אני לא מתייחסת למין שלהם בצורה כזו או אחרת, וכך אני נוהגת גם בנוגע לעולים או ותיקים ולכל דבר אחר. בוועד המנהל שלנו יש שלוש נשים ושני גברים, ובאסיפה הכללית של חברי ומקימי העמותה יש רוב נשי, דבר טבעי וברור לי מאליו.יהיעעהי

"לפני שלושה שבועות הפכנו לעמותה", היא מציינת בפניי. נראה שלעליזה גרשון "צו פיוס" הוא מעין מראה של חינוכה והשקפות העולם שלה, "כי הלכנו מפיוס לחיבור ומדיאלוג למעשה".

אז למי שתהה אם עוד נשארו אנשים שאכפת להם, כאלו ששמים בראש מעייניהם נושאים שמשמעותיים לחברה שלמה - התשובה היא כן. רק צריך לחפש אותם במקומות הנכונים. ובחינוך המשלב.

שתף
תגובות