רשימת משימות לא אצלי

0

 זה מתחיל ברשימת משימות מפורטת ומאורגנת להפליא, כשברור לי שאני הולכת לבצע את ה-כ-ל  לפי הסדר בלי לסטות מילימטר. אבל מה קורה כשהזדמנויות חדשות נקרות בדרך?

 // אסתריקה וידל

בוקר יום ראשון. שבוע חדש. אני מתעוררת מוקדם לרשימת משימות מסודרת ומוקפדת עם נחישות לבצע לפחות חצי מהן. קצת מוזיקה טובה, קפה, מקלחת, עוד קפה ואפשר לצאת לדרך. החלטתי לגשת למשימה אחת בכל פעם כדי לעמוד בכמה שיותר יעדים.

המשימה הראשונה והחשובה ביותר- שינוי כתובת ובקשת תו חניה. הקץ למדחנים ולדו"חות שגוזלים מטרים יקרים מפתיל העצבים שלי וכנראה מקצרים את חיי בכמה שנים טובות. אני מוצאת חניה חינם בממילא, ויכולה לרוץ לרשות האוכלוסין. כצפוי, טעיתי בכתובת ואיכשהו התגלגלתי לסיבוב של חצי שעה בחנויות אלרוב, שגרר חור בכיס ויציאה עם שלל של שתי שקיות מלאות באושר (לא האושר הזה, האושר שבתמונה).

באותו בוקר שמתי לב לדבר נוסף. ניתן לחלק את אוכלוסיית הסטודנטים לשלוש: אלה שלא ישנים בלילה בגלל לימודים, אלה שלא ישנים בלילה בגלל בילויים ואלה שעושים שבוע שבוע.
באופן כללי אני בעד שילובים - שילוב בין תארים, שילוב סגנונות אופנה, שילוב סגנונות מוזיקה ואיך לא - הכנת עבודה בשילוב מייל, הפייסבוק, הפלאפון ו9GAG.
השילוב בא לי באופן טבעי והוא רצוי ונכון בעיני. הוא הופך את הכל לפחות משעמם ומכניס קצת עניין בבנאלי ובמובן מאליו.

הבעיה עם רשימת משימות היא שבניגוד לשאר מחויבויות החיים, היא לא נותנת לנו לשלב - היא כובלת אותנו ומכניסה אותנו למשבצות, קטגוריות והגדרות. תמיד יהיו אלה שיתאים להם ליישר קו ולבחור דרך נתונה ללכת בה. הם יודעים טוב מאד מה הם רוצים, איך להשיג את זה וטוב להם כך.
מנגד, קיימות נפשות חופשיות שאם תנסה להגיד להן לבחור באחת האפשרויות, הן יחייכו ויקחו את הכל בשתי ידיים. על שמן רשומים חוקי הג'אגלינג המשוגע בין מספר פעולות כמספר האצבעות.

לפעמים זה מבלבל. לא ברור אם אני צריכה לצאת עכשיו לעבודה, לפגישה עם חבר או לשיעור המהולל שיש בו נוכחות חובה. אבל ההתעקשות הזאת לסלול לעצמך את הדרך, לפעמים גם מול הזרם, שווה הזדמנות. נכון, ישנו מחיר, אבל היי - תראו איזה כובע יפה!

 

שתף
תגובות