שם, אבל "בבית"

0

"השליח החב"די אינו מתעקש. הוא רק מציע. הוא אינו מבקר; הוא מעודד. הוא אינו מטיף מוסר. הוא מתנהג כשווה בין שווים, כחבר. והמהפכה מתחילה". לגבי ארגונים כמו בית חב"ד עולות שאלות מעניינות הנובעות מביקורים אינספור של צעירים בחו"ל. האם בתי החב"ד, על פעילותם הענפה והמכובדת, מתאימים לכולם? האם מדובר בכפייה של אידאולוגיה, והאם ישנן חלופות בדמות ארגונים נוספים בתחום העזרה חסרת הפניות?

 //רננה עטייה

תנועת חב"ד הוקמה לפני כ- 250 שנה ברוסיה. כבר מראשי התיבות של שמה – חכמה בינה ודעת, ניתן ללמוד על מרכיביה ועל הערכים שחרטה על דגלה והיא פועלת על פיהם,כאשר היא שמה לעצמה למטרה לסייע לכל אדם מישראל למצוא את מקומו בעולם. המנהיג המרכזי בתנועה אשר העצים את הקו הזה היה הרבי מלובאוויטש, כאשר זה לעומת קודמיו, טען לניצוץ של טוב פנימי ומהותי הקיים אצל כל בני האדם ובפרט לאלה המשתייכים לעם ישראל.

לתנועה החב"דית יש שליחים בכל רחבי העולם. התואר 'שליח' מעורר בקרב הקהילה כבוד למשפחות ולאנשים שעקרו את חייהם למקום זר, לעתים בלי מכרים או סיוע, רק כדי להצליח לעזור ולהיות "אנשים טובים באמצע הדרך". בית חב"ד שואף להיות מרכז קהילתי יהודי של כל פעילויות החינוך וההפצה המשרת את צרכיה של קהילה יהודית שלמה. ישנם כ- 4000 בתי חב"ד בעולם, בין היתר בקנדה, במקסיקו, בקונגו, במרוקו, בסין, בתאילנד, בוייטנאם, בקוריאה, באסטוניה, במונאקו, ביפן ועוד.

חוויה "אחרת":

"מקום ישראלי, מקום ביתי, שעוזר במה שניתן". בית חב"ד.

"מקום ישראלי, מקום ביתי, שעוזר במה שניתן". בית חב"ד.

עינת, בת 21 מחיפה, משתפת אותנו בחוויותיה. במקור תושבת חיפה ובהווה ירושלמית לכל דבר, תלמידת סיעוד בשערי צדק. עינת טיילה בתאילנד כחודש וביקרה בבתי חב"ד בבנגקוק, פוקט, וצ'אנג מאי.

"המשמעות של בתי החב"ד היא שיש לך מקום ישראלי, מקום ביתי, שעוזר בכל מה שניתן. השבתות מדהימות, יש ארוחות מטורפות של עשרות או מאות אנשים באווירה שגורמת להרגשה של חיבור לישראליות במקום שכל כך מנותק ממנה, ואפשר ממש להרגיש את ה'ביחד'. את האווירה אפשר להמחיש בעזרת העובדה שבבנגקוק היה 'טיש' שארך יותר זמן מהארוחה עצמה". ה'טיש' הוא מפגש של שירה וסיפורים שמתקיים אחרי הארוחה, ויוצר אוירה נינוחה בין המשתתפים. עינת מספרת שגם אחרי החזרה לארץ הקשר המיוחד לא ניתק, ותמיד יש יוזמות למפגשים משותפים ושבתות אירוח, ובאופן כללי יש תחושה מתמשכת של דאגה האחד לשני.

על הצוות עינת מספרת: "הרבנים מדהימים, נותנים 110% מעצמם ונראה שהאנשים חשובים להם באמת. הרגשנו כאילו בכל בעיה שיש לנו, כולל בעיות כשרות או הדרך להגיע למלונות, מה כדאי לעשות, יצירת קשר עם הבית או השאלת ספרים – נמצא שם מענה בלי בעיה.

 

 

המלצות למטיילים מעינת:

 

  1. מומלץ מאוד להיות לפחות שבת אחת בבית חב"ד בבנגקוק (אם מגיעים לאזור).
  2. בכל בעיה או צורך- פשוט לקפוץ לבית חב"ד ברגע שמגיעים למקום הטיול.
  3. דבר אחרון ואולי הכי חשוב: צריך להבין שהמשפחות והשליחים מתקיימים מתרומות, לכן גם אם הכל ניתן בחינם, מעט הכרת טובה והתחשבות באנשים שעושים כל כך הרבה למען זרים גמורים אף פעם לא מזיקה.
הרבי מלובאוויטש, טען לניצוץ של טוב פנימי ומהותי הקיים אצל כל בני האדם ובפרט לאלה המשתייכים לעם ישראל. צילום: מרדכי בארון, ויקיפדיה

הרבי מלובאוויטש, טען לניצוץ של טוב פנימי ומהותי הקיים אצל כל בני האדם ובפרט לאלה המשתייכים לעם ישראל. צילום: מרדכי בארון, ויקיפדיה

לעיני המתבונן:

לאנשים שבדרך כלל לא נעזרים בבתי החב"ד, כמו המטיילים, התופעה מסתמנת כחווייה חיובית ביותר. אורטל עג'מי, בת שירות בפלורידה, במקור מאשדוד, מספרת שממש אפשר לראות איך מקרבים אנשים אחד אל השני, ואיך לפעמים נוצרים חיבורים מעניינים בין המטיילים. "התרגשתי בעיקר מהמחשבה והידיעה שיש יהודים-ישראלים שיארחו בשמחה בשבתות בלי לשפוט מי אתה ומאיפה אתה בא או למה אתה נמצא במקום הזה, כאן ועכשיו. הייתי ממליצה לשוהים בחו"ל להגיע לבתי חב״ד אפילו רק כדי למצוא סביבה נעימה ומחבקת".

תופעה ושמה "אכפתיות":

אביתר פייזר, סטודנט ירושלמי בן 25, לומד תקשורת ומדע המדינה שנה ב'. טייל חודשיים בהודו ב'טיול שחרור' אחרי צבא ובקיץ האחרון היה בויטנאם, קמבודיה ובצפון תאילנד. אביתר מספר שהוא בוחר בטיולים כדוגמת הטיול שלו בהודו כדי לצאת מה"קומפורט זון" ובשביל לפגוש עוד אנשים ולהיפתח לחוויות נוספות. במהלך טיוליו הוא נתקל בתופעה רחבה יותר, בה בתי החב"ד מתקיימים לצד ארגונים נוספים כגון "לב יהודי", "בית יהודי", או "בית ישראלי".

השם "בתי חב"ד" כיום מסמל מגמה כללית יותר, בה יש מטרה אחת פשוטה ומשותפת-  לעזור ככל הניתן למטיילים ישראלים. אם אפשר לומר על בית חב"ד שהוא לא יסגור בפני אנשים אחרים את הדלת, ולא ישאיר אף אחד ללא מענה, גם על הארגונים האחרים חל כלל זה בוודאות. הגישה של עזרה ללא תנאים משותפת לכל הארגונים שעובדים בחו"ל, ומהווה מעין נקודה יהודית-ישראלית.

אביתר מספר שגם כשמגיעים חבר'ה מבולבלים יש רצון ומוכנות לעזור: "הייתי בבית חב"ד בפושקאר, בדרום הודו, ובבוקר של יום כיפור הגיעה בחורה ושאלה באופן כללי את הנוכחים מתי נכנס הצום, ממש באמצע כיפור. זה היה קצת מוזר לראות את המציאות הזו בהתהוות. אתה נמצא בטיול ואתה מאבד את הזמנים ולא יודע איזה יום היום ואיזה יום היה אתמול". כפי שנאמר לפני כן, נראה שהארגונים משתדלים לתת מענה בכל המישורים – בין אם זה בצורך בתפילות, אוכל או אפילו במתן עזרה רפואית הכוללת אשפוז שבתי חולים – "פשוט אהבת ישראל שכזאת".

מציאות מורכבת:

ובכל זאת הקונפליקט קיים, כפי שניתן ללמוד מהחוויה של אביתר בהודו: "הכי פחות התחברתי אל בית חב"ד. כל ארגון מגיע מרקע שונה ודוגל בצורת חיים אחרת, לכן ההזדהות עם אורח החיים והקו המנחה של כל אחד היא עניין מורכב. ישנם ארגונים אחרים כמו "בית יהודי", בו נעזרתי בעצמי בזמן השהייה בחו"ל. הוא לא ממותג כמו בתי חב"ד, אבל שם הרגשתי שיותר מכבדים אותי, שיש לי קודם כל בית חם. מבחינתם, אם לאנשים לא מתאימה דרך החיים של הארגון ושל המתנדבים בו, זה בסדר, וזו המהות שהייתה מבחינתי מאוד חשובה ומיוחדת בזמן שבו הייתי בדראמסלה".

היחס המורכב אל בית חב"ד מערב כבוד כלפי הארגון וקושי מולו גם יחד: "היה לי קצת קשה עם אנשים שנכנסים ל'מרחב הרוחני' שלי, שמחליטים בשבילי איך אלוקים נראה ובתגובה אני מצופה ליישר קו על פיהם, אבל בשורה התחתונה בתי חב"ד ושותפיהם לפעילות עושים עבודת קודש. נתקלתי בהם בהזדמנויות שונות, ויש להם זכות עצומה בעיני; הם נותנים מענה מצוין להמון ישראלים שזקוקים לקצת עזרה בזמן שהם בחו"ל. זאת עשיה יוצאת מן הכלל ובכלל לא מובנת מאליה – לפעמים אתה יכול להיות בחברת אנשים, אך בפועל תרגיש נורא בודד, והנוכחות של הארגונים השונים מפצה על כך באופן משמעותי. יש בהם משהו מאוד טוב ותומך, וכל ארגון פועל באופן ייחודי, לכן כל אחד מהווה מקור נוסף איתו ניתן להזדהות. מבחינתי ארגון אחר היווה בחירה מתאימה יותר – הרגשתי שם בנוח, פחות 'לא שייך', ובמקום שבו הייתי הכי רחוק מהמשפחה, הרגשתי בכל זאת קצת כמו בבית".

על כל ביקורת שלא תבוא:

בשורה התחתונה כולנו מסכימים לפחות בנקודה אחת: מדובר באנשים ובמשפחות, שמוסרים את זמנם ויכולותיהם כדי לעזור ולו במעט לכל אותם מטיילים בחו"ל. בין אם אלה משפחות צעירות שעקרו את בתיהן למקום מרוחק ובין אם אלה יהודים תושבי המקום; המעט שמצופה מאתנו – הנעזרים בארגונים – הוא הכרת תודה. לכן חשוב לקחת בחשבון את כל המרכיבים הרלוונטיים לפני שמותחים ביקורת בתחום זה. "אני לא מתיימר להחליט עבור אנשים איך לשנות  או לשפר את מישור הפעולה והדרך בה בחרו. יותר מכך, לדעתי גם אסור לעשות דבר כזה, מאחר ומדובר באנשים שבאמת באים ממקום של שליחות גדולה ואהבה ורצון טוב, דבר שאי אפשר למתוח עליו ביקורת". אומר אביתר ומוסיף "ברור שיש דברים שאני הייתי עושה אחרת אם התפקיד היה מוטל עלי, אבל בכל זאת מדובר במשפחות שמקריבות עצמן למען עם ישראל".

שתף
תגובות