סיכום שבוע

1

//רון גביאן

אז מה היה לנו השבוע?

כששאלתי את עצמי השבוע מה היה האירוע המסוקר ביותר בעיתונות הישראלית, התשובה נראתה לי די ברורה. בתור אוהד הקבוצה, ניסיתי תחילה להיות אובייקטיבי ולשקול מחדש את תשובתי המידית. למרות זאת, נכון היה להניח כי הניצחון של מכבי תל אביב בגמר אליפות אירופה היה האירוע הבולט ביותר בשבוע שעבר. במשך שלושה ימים העמודים הראשונים בעיתונים עסקו בניצחון ובחגיגות. לאורך העונה, מכבי שרגילה לנצח בקלות קבוצות ישראליות, הפסידה פעמים רבות בליגה המקומית וספגה קיתונות של ביקורת. מעטים היו האנשים שהעריכו שהקבוצה תגיע לשלבים המתקדמים של אליפות אירופה. אולם, בעקבות הניצחון המרשים בסדרת רבע הגמר מול ארמני מילאנו והניצחון בדקות הסיום במשחק חצי הגמר מול צסק"א החזיר את האמונה בקבוצה וסיפק אושר רב לעם ישראל.

זה לא יהיה מוגזם להניח כי כמויות הדיו הכחול והצהוב שהשתמשו בו השבוע בבתי הדפוס גדול באופן משמעותי מהרגיל. תמונות שחקני מכבי התנוססו בענק והעמודים הראשיים התעסקו בצורה נרחבת במשחק האליפות. ממש שמחה לאומית חסרת גבולות. נראה כי אפילו ביום העצמאות החגיגה הייתה מאופקת יותר. נשאלת השאלה מה פשר השמחה הגדולה? איך אירוע ספורט זה זוכה לסיקור כל כך נרחב באמצעי התקשורת השונים לתקופת זמן כל כך ארוכה?

שחקני מכבי חוגגים עם הגביע

תשובה אחת אפשרית קשורה להנחה שהתקשורת משקפת את הלך הרוח הציבורי. המשחק הפך לשיחת היום. התמונות המסורתיות מל"ג בעומר הוחלפו באלפי סטטוסים המעודדים את הקבוצה. שיחות ה"סמול טוק" הרגילות ביום ראשון הומרו בשאלה: "ראית את המשחק?". אפילו פוליטיקאים וידוענים רבים מיהרו לפרסם הודעות תמיכה בקבוצה. אני מאוד נהניתי מפרץ האהבה שקיבלה הקבוצה, אבל היה מעניין לראות כיצד אנשים – שרוב השנה "מכבי" בשבילם זה שם של בירה, "מתחפשים" לאוהדים שרופים. טרנד "ההתחפשות" הזה הוא תופעה שמתעצמת יותר ויותר בשנים האחרונות. רק לאחרונה ראינו תופעה זו עם פרסום תמונות "גם אני עם דוד הנחלוואי" והחלפת תמונות הפרופיל בפייסבוק לתמונה עם מדים ביום הזיכרון האחרון. טוב היה אם הטרנד הזה היה פוסח על חגיגות הניצחון המדוברות ומאפשר לאלפים ליהנות באמת מההישג.

"מהקבוצה של המדינה" ל"עיתון של המדינה", או לפחות לביקורת כלפיו. כבר תקופה ממושכת שעיתון "ישראל היום" תוקף בצורה נרחבת את "ידיעות אחרונות" ואת העורך שלו- נוני מוזס. הרקע לתופעה- הצעת החוק שמנסים להעביר מספר חברי כנסת שמטרתה למנוע את הפצתו החינמית של עיתון "ישראל היום". רק השבוע, כל יום הופיעו בעיתון כתבות, המתפרסות על שני עמודים, המנסות להשפיע על דעת הקהל בנוגע להצעת חוק זאת. לטענת "ישראל היום"- "ידיעות אחרונות" הם העומדים מאחורי הקלעים של הצעת חוק זו על מנת לפגוע בתפוצה הנרחבת של העיתון.

קיימים מספר תכונות משותפות לכל כתבות הביקורת האלה. ראשית, בכולם מתפרסמת כתבה מרכזית התוקפת את "ידיעות אחרונות", נוני מוזס או את חברי הכנסת שהציעו את הצעת החוק. נראה כי עובדי "ישראל היום", שחוששים לאבד את מקום העבודה שלהם, פועלים במקרה זה מתוך אינסטינקט הישרדות בסיסי מובן. בנוסף, בכל יום התפרסמה תמונה אחרת של עובדי ההפצה, ברמיזה שכל אותם העובדים עשויים לאבד גם הם את מקום עבודתם. עניין זה מתקבל על הדעת שוב. אולם, בנוסף לכל, בכל יום מתפרסמות בשולי העמודים "סקר רחוב" שנערך בשאלה (שימו לב לניסוח האובייקטיבי): "מה דעתך על הצעת החוק שנועדה לפגוע ב'ישראל היום' ולהחזיר את המונופול ל'ידיעות אחרונות'?". רק תגובה אחת, מתוך 56 תגובות שפורסמו הייתה בעד הצעת החוק. ניסוח השאלה וההטיה בהצגת התשובות יכולה ליצור תחושה דיקטטורית. הטענה המצדדת בהצעת החוק היא שהחינמון פוגע בשוק העיתונות בישראל ובכך פוגע בדמוקרטיה. לכן, במקום לסתור את הטענה ולהראות שהעיתון דמוקרטי ותומך בחופש דעות, נראה כי העיתון משרת את מטרות מתחריו ומנציח כביכול את האשמות.

אם כן השבוע ראינו שני סמלים ישראלים העוברים תהליכים שונים לחלוטין אחת מהשנייה. הראשונה, מכבי תל אביב, שלאורך רוב העונה חוותה ביקורות, זכתה השבוע לתמיכה רחבה ותחושה של חום ואהבה מהתקשורת. מהצד השני, אפשר היה לראות את הצד הפחות חיובי בתקשורת בישראל. העיתון ששנים זכה לחשיפה הנרחבת ביותר ולתמיכה נרחבת מאבד ממעמדו. התחרות בין שני העיתונים הגדולים במדינה התדרדר למקומות לא נעימים ואפילו להכפשות אישיות דבר שיצא אווירה של מתח בין שניהם. כעת נשאלת השאלה- מדוע מתקיימת קיצוניות זו?

שתף
תגובות