"המבול" של ארונופסקי- לא הנח שהכרתם

0

במבול החדש, דארן ארונופסקי, במאי הסרט, מצליח בכישרון רב לספר את סיפור נח והמבול מזווית אחרת ושונה ממה שאנו רגילים מהסיפור התנ"כי. מאיש חם ואוהב הוא נהפך לפסיכופת אובססיבי, אך עם זאת לא מאבד את האנושיות שבו.

//דניאל גיטמן

לאחרונה צפיתי בלהיט הקולנועי החדש של דארן ארונופסקי- המבול, ותהיתי לעצמי למה אנשים כל כך אוהבים אותו? לגבי כל האנושות אינני יכול להגיד, אז אסביר לכם למה אני אוהב אותו. ראשית, דארן נכנס לקרביים של הדמויות שלו ולא רק נכנס אלא מוציא את כל הפנים החוצה בצורה כל כך טובה, כל כך אנושית שתמיד לקראת סוף הסרט אתה, הצופה מאבד את התחושה מי טוב ומי רע בסרט הזה. ככה הוא עשה בכל הסרטים שלו: "רקוויאם לחלום", "המעיין", "ברבור שחור". סרטו החדש "המבול" לא יוצא דופן באותו עניין.

"המבול" מספר את הסיפור שכולנו יודעים מגיל קטן- אלוהים בחר את נח לעשות תיבה שבה יכנסו זוגות מכל מין שיש על פני האדמה. נח עושה את זה ומצליח לשרוד והופך לסבא של כולנו. זה הסיפור שכולנו מכירים. דארן ארונופסקי מספר לנו את סיפור נח והמבול מזווית קצת אחרת.

הדבר הראשון שמאוד בולט בסרט שלו הוא הרקע והמניעים האקולוגיים -טבעוניים שהוא משדר בסרט.  אנשים כל כך הרסו את כדור הארץ, צדים באכזריות את בעלי החיים ורוצחים אחד את השני. הם רודפים אחרי המלאכים, השומרים יותר נכון, שנמצאים על האדמה בגלל האנשים. ואלוהים פשוט החליט, אגיד את זה בצורה של חנונים- לעשות Restart לעולם. כדור הארץ גרסה 2.0- ללא בני אדם.

ועכשיו בנוגע לאנשים בסרט. כמובן ראסל קרואו, שמגלם את נח, עושה את העובדה בצורה מעולה ויוצאת דופן. נח עובר תהליך אישי מאוד משמעותי בסרט. מאיש משפחה מעולה, מבעל אוהב ומאב דואג הוא הופך לפנאט משוגע. הוא מוכן לחסל את כל העולם רק בשביל לציית לרצונו של אלוהים. בשלב מסוים בסרט אנו רואים לא את נח, שאנו רגילים- טוב, אוהב בעלי חיים ודואג לילדיו ואשתו, אלא פסיכופט, סוציופת שמוכן לחצות את הגבול. למרות אותן תכונות שליליות נח איננו מאבד את האנושיות שבו. דארן ארונופסקי יחד עם ראסל קרואו הצליחו להראות לנו את נח כדמות מאוד אפלה. זאת הפעם ראשונה בהיסטוריה של הקולנוע שכולנו מזדהים עם גיבור שמחליט לחסל את כל האנושות.

אני באופן אישי מאוד מרוצה מהליהוק של הסרט:

ג'ניפר קונלי אשר מגלמת את נוימה, עשתה את התפקיד שלה מעולה. משחק מאופק ורגוע ושובר את הלב במקומות הנכונים. אנתוני הופקינס מופיע בתור מתושלח, סבא של נוח. משחק יוצא דופן של ריי אוילסון בתור תובל קין.  חשוב לציין את אל לוגן לרמן, בחור צעיר ושחקן מעולה ששיחק בסרט בתפקיד של חם, הילד של נח, שלא מסכים להחלטות של אביו ונפגע ממנו ובמשך כל הסרט רוקד על קצה הלהב של טוב ורע. אבל, כן,תכלס איזה סרט יכול להיות ללא "אבל", אמה ווטסון לא הצליחה לספק את הסחורה. אולי כי היא צעירה מדי בשביל לגלם תפקיד שמעורבים בו אהבה, זעם ואימהות. אך עם השנים היא, כשחקנית, תשתפר.

הדבר היחיד שהפריע לי בסרט, ואי אפשר לא לציין זאת, הוא הסוף של הסרט. לדעתי, ואני בטוח שהרבה יסכימו אתי, הסרט  היה יכול להסתיים שלוש פעמים, לא רוצה להיות ספולייר, אבל קשה להיות ספולייר בסיפור שכל אחד מכיר מגיל 6. הסוף הראשון של הסרט- כאשר מתחיל המבול, נח מצליח לחסל את כולם, אף אחד לא עולה על הסיפון חוץ ממי שצריך, כל אחד מקבל את מה שמגיע לו, אבל לא, ארונופסקי מותח עוד את הסרט. פעם שניה היו אמורים לעצור את הסרט אחרי מה שקורה על הסיפון כאשר יונה מביא סימון שהמבול נגמר, אבל דארן מחליט להמשיך ולכן יצא לו סוף קצת סליזי. חלקכם, תגידו שזה לא אשמתו, הרי הסיפור לקוח מהתנ"ך. אבל חבר'ה, באמת צריך לדעת לעשות אדפטציה ולוותר על חלקי הסיפור.

למרות הכול, הסרט "מבול" הוא סרט מעולה, עם צילום נהדר, סיפור מהמם, עבודת שחקנים וכמובן אמירה חשובה: אנשים- אינכם מרכז העולם ואינכם הכי חשובים בעולם הזה. דארן ארונופסקי אומר לנו דבר פשוט בסרט – אנושות, אתם חוזרים על אותן הטעויות כל פעם מחדש, עצרו את עצמכם, העולם כל כך יפה וטוב, אל תהרסו אותו.

שתף
תגובות