סיכום שבוע

1

//כתב: רון גביאן

השבוע עברנו אבן דרך נוספת במרוץ לנשיאות. ביום רביעי בבוקר, עם מועד ההגשה הסופית של רשימת המועמדים לנשיאות, התבררה סוף-סוף תמונת המצב. פרשנים פוליטיים שונים מעריכים כי המועמדים המובילים למשרת האזרח הראשון של מדינת ישראל הם חברי הכנסת ראובן רובי ריבלין ובנימין (פואד) בן אליעזר. נכון לכתיבת שורות אלה, מתמודדים לתפקיד גם יושבת ראש הכנסת לשעבר דליה איציק, שופטת בית המשפט העליון בדימוס- דליה דורנר, זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2011 פרופסור דן שכטמן וחבר הכנסת מאיר שטרית ממפלגת התנועה.
נראה כי תהליך בחירה זה לנשיאות הינו משמעותי במיוחד. הנשיא המכהן, שמעון פרס, היה שונה משני הנשיאים שקדמו לו. עזר ויצמן התפטר מתפקידו כנשיא אחרי פרסומים בכלי התקשורת בנוגע להלבנת כספים. כזכור, גם הנשיא לשעבר משה קצב הואשם בפלילים ונמצא כיום מאחורי סורג ובריח. שני נשיאים אלו ספגו ביקורת רבה מהתקשורת בנוגע להאשמות שיוחסו להם. בניגוד לכך, פרס נמצא היום במצב שונה. הנשיא היוצא הינו דמות אהודה ביותר בסביבה התקשורתית, שמדגישה את ממלכתיותו, את הכבוד אותו הוא מקבל ממנהיגי העולם ואת הניסיון הרב בו הוא מחזיק. בניגוד לנשיאים שהוזכרו, הנשיא פרס מסיים את כהונתו כאשר הוא נמצא בשיאו מבחינת דעת הקהל הציבורית.

"הנשיא המכהן, שמעון פרס, היה שונה משני הנשיאים שקדמו לו". פרס במוסד הנשיאות. צילום: בית השלום, ויקיפדיה

"הנשיא המכהן, שמעון פרס, היה שונה משני הנשיאים שקדמו לו". פרס במוסד הנשיאות. צילום: בית השלום, ויקיפדיה

אפשר לטעון כי המועמד הבא שייבחר על ידי חברי הכנסת יקבע את עתיד מוסד הנשיאות. במקרה בו המועמד יזכה לתמיכה רבה ולקונצנזוס בקרב הציבור הרחב, נראה כי מוסד זה ימשיך להתקיים. אולם במקרה הפוך, גם ההצלחה הרבה של פרס כנשיא, כפי שעולה מסקרי דעת הקהל, תיבּלע בתוך שורה של נשיאים לא פופולאריים, וזה יוביל לירידה בתפיסת החיוניות של תפקיד הנשיא בקרב הציבור בישראל. כבר בתהליך הבחירות הנוכחי עלו קולות שרצו לבטל את מוסד הנשיאות. קולות שברובן יוחסו לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלכאורה מעוניין למנוע את הצלחתו של ריבלין בתפקיד.
טענות אלו הן רק דוגמא אחת לתופעה מרכזית בתהליך הבחירות הזה. לאורך הסיקור העיתונאי של הפרשה ניתן היה להבחין בטענות לתככים מצד המתמודדים, מזימות, מריבות, האשמות, ספינים ועוד. לצופה מן הצד ניתנה התחושה כי מדובר בסדרת דרמה ולא בתהליך בחירה רציני של אחת המשרות הבכירות במדינה. "הדרמטיזציה" של תהליך בחירת הנשיא שקיבלה חיזוק באמצעות אמצעי התקשורת השונים, היא חלק מתהליך כולל שמתרחש בשנים האחרונות בעולם התקשורת הכולל דיווחים דרמטיים יותר, המעצימים את האירוע, במטרה למשוך יותר קוראים וצופים.
דוגמא לכך כיכבה השבוע באמצעי התקשורת – ניסיונותיו האחרונים של נתניהו, כפי שטוענים מקורבי ריבלין, להכשיל את ראובן ריבלין במרוץ לנשיאות. הדבר התחיל ברמיזות לתמיכה במתמודדים חיצוניים כמו השר לשעבר דוד לוי ובחתן פרס נובל לשלום, אלי ויזל, אולם מהלך זה נכשל והסתיים עם ההודעה לתקשורת על תמיכת נתניהו בריבלין. לאירועים אלו קדמו טענות לניסיונות של ראש הממשלה לביטול מוסד הנשיאות ודחיית מועד הבחירות. כל אירועים אלו תוארו בצורה אישית ורגשית; כאשר נתניהו חזר בו מהרצון לתמיכה בדוד לוי דובר על "השפלה", היחסים האישיים בין נתניהו לריבלין תוארו כיחסים בין אויבים והתמיכה הסופית של נתניהו כ"התכופפות" של ראש הממשלה. באתרי החדשות השונים ברשת כבר מתקיימים דיונים של מיטב הפרשנים – באיזו צורה ריבלין יוכל לנקום בנתניהו במידה והוא יאכלס את בית הנשיא.
מצד אחד ניתן להביע דאגה מתהליך זה – תהליך הבחירה לתפקיד לא פוליטי של נשיא המדינה הופך להיות פוליטי מאוד. ויתכן שהמועמד המנצח יהיה לאו דווקא המועמד המתאים ביותר לתפקיד, אלא הפוליטיקאי המוצלח ביותר. מצד שני,  אפשר להסתכל על הדברים בצורה קצת אחרת. תהליך בחירת הנשיא הוא תהליך ארוך, משעמם ואפרורי מאוד על הנייר. בניגוד לבחירות לראשות הממשלה, לא ניתנת לאזרחים האפשרות להביע דעה. ה"דרמטיזציה" של תהליך בחירת הנשיא יכול להשאיר את תשומת הלב הציבורית על תהליך חשוב זה.
בנימה זו, נאחל לכל המתמודדים הצלחה, גם לאלו שמקבלים סיקור מופחת מכלי התקשורת.

שתף
תגובות