סיכום שבוע

0

//כתב: רון גביאן

אז מה היה לנו השבוע?

השבוע ניתן היה להבחין בשני אירועים בולטים בעולם האקטואליה הישראלית שקשורים למעצמה החזקה בעולם- ארצות הברית: אירוע השבת החייל החטוף האמריקאי מידי ארגון הטאליבן ותמיכת הממשל האמריקאי בממשלת האחדות בגדה המערבית. שני אירועים אלו משכו תשומת לב רבה בעיתונות בגזרת חדשות החוץ ובחדשות הפנים.

האירוע הראשון אליו אבקש להתייחס היה השבת החייל האמריקאי בו ברגדאל משבי ארגון הטאליבן באפגניסטן. החייל, שנחטף לפני חמש שנים, הופיע בסרטון שפורסם השבוע. בסרטון רואים את שלב החזרת החייל החטוף לכוחות קומנדו אמריקאים כאשר ברקע נשמעות קריאות: "אל תשוב לאפגניסטן, בפעם הבאה לא תצא מכאן חי".

הסיקור התקשורתי במגוון כלי התקשורת ערך השוואה בין האירוע לבין פרשת גלעד שליט. קשר זה נעשה על ידי חזרה על הסיסמא "גלעד שליט האמריקאי". לא ברור מה הבסיס לקשר זה. הפערים בין הסיפורים מאפיל על הדמיון ביניהם. למרות שבשני הסיפורים נחטף חייל על ידי ארגון טרור ובשני הסיפורים משך זמן השבי ערך כחמש שנים, עדיין שני סיפורים אלו שונים אחד מהשני.

ראשית, אפשר לטעון כי לחייל האמריקאי לא היתה משמעות חברתית דומה לזו שהייתה לשליט בחברה הישראלית. בעוד שהרוב המוחלט של הישראלים הכירו במדויק את דמותו של גלעד, והמאבק לשחרורו נמשך לאורך כל שנות השבי, סיפור השבי האמריקאי לא היה מוכר לקהל האמריקאי בצורה דומה. עוד עניין: לדמותו של ברגדאל מצורפים סימני שאלה לגבי נאמנותו לצבא האמריקאי. מספר חיילים ששרתו איתו טוענים שהוא ערק לטאליבן ואפילו התאסלם בעת שהותו בשבי. בניגוד לכך, במקרה הישראלי, גלעד שליט הוצג כקורבן לאורך כל תקופת השבי. בנוסף לכל, עניין הגמול שונה מהסיפור הישראלי. תמורת גלעד שליט שוחררו 1,027 עצירים ואסירים בטחוניים שחזרו לביתם במרחק קילומטרים בודדים מישראל. במקרה האמריקאי, לעומת זאת, שוחררו רק חמישה טרוריסטים אשר ישובו למדינת מוצאם הרחוקה אלפים רבים של קילומטרים מהמדינה המשחררת. גמול זה לא ישפיע על סדר היום האמריקאי בצורה דומה לזו של שחרור האסירים מבתי הכלא הישראלים. יש לשער אולי כי דמיון זה נוצר מטעמים של שיווק ומכירות. סיפור גלעד שליט בזמנו היה מאוד פופולארי ומשך קוראים רבים. כנראה, ההקבלה נועדה לסחוט את הטיפות האחרונות מאותו סיפור מוכר, שבזמנו עזר לעיתונות למכור.

אירוע שני שהתפרסם השבוע נקשר לתמיכתה של ארצות הברית בממשלת האחדות בין חמאס לארגון הפת"ח בגדה המערבית. כזכור, לאחר הפסקת המשא ומתן בין הצד הישראלי לזה הפלסטיני, הכריזו בגדה המערבית על רצון ל"סולחה" בין ארגון הפת"ח לארגון הטרור חמאס. לפי הפרסומים בעיתונות, ממשלת ישראל והממשל האמריקאי הגיעו להסכם ביניהם שבו ימתינו הצדדים מספר ימים לפני שיגיבו. אולם, השבוע שחררה דוברת מחלקת המדינה הצהרה כי הממשל האמריקאי מכיר בממשלת האחדות הפלסטינאית.

הצהרה זו עוררה כעס רב בקרב הציבור הישראלי והזמינה טורי דעות רבים בעיתונות שביקרו את הצעד האמריקאי ושאלו על טיב היחסים בין ישראל לארצות הברית. אולם, לטעמי, הכעס מוקדם מידי. אותם הקולות שהתנגדו לצעד האמריקאי הפרו- פלסטיני, ביקרו בצורה דומה צעדים אמריקאים אשר נועדו למתן את המדיניות הישראלית במשא ומתן עם הפלסטינים וכינו את הקשר הישראלי עם אמריקה כ"נטל". תאוריות רבות ביחסים בין לאומיים מדברות על כך שתלות כלכלית של מדינה קטנה עם מעצמה יכול להוביל לשינוי מדיניותה לפי רצונה של המעצמה. לכן, הסיוע הכלכלי העתידי לפלסטינים יכול להוביל לריכוך חמאס או פת"ח. אפשר לקוות כי עם התחממות היחסים בין האמריקאים לפלסטינים, אותו "נטל" יוטל בצורה דומה גם על הקיצוניים בצד הפלסטיני והדבר עשוי להוביל להבשלת הצד הערבי ולמשא ומתן פורה יותר מזה שחווינו לאחרונה. בכך, אם הממשל האמריקאי יצליח להביא להסדר שלום עתידי בין העמים במזרח התיכון, יכול להיות שסיפורים כמו בו ברגדאל וגלעד שליט לא יחזרו יותר.

שתף
תגובות