האינתיפאדה הראשונה והאינתיפאדה השלישית- סיכום שבוע

0

//גלעד ישראלי. צילום תמונה עליונה: עמנואל מילר, ויקיפדיה

אז מה היה לנו השבוע?

האמת שאיננו יודעים הרבה. את מהדורות החדשות כבשה הזירה הצבאית- מדינית, והביאה לכך שמבחינת התפיסה הציבורית בישראל זה כל מה שקרה השבוע. אה כן, גרמניה ניצחה את ברזיל שבע-אחת.

השבוע המשכנו לראות בירושלים את האינתיפאדה הראשונה שחזרה לגיחה – אינתיפאדה של זריקות אבנים וונדליזם. די מהר ראינו מרצועת עזה את מה שאכנה "האינתיפאדה השלישית" – ירי רקטות אל עבר מדינת ישראל שעה שמיליוני אזרחים נמצאים בטווח האש.

ההבחנה בין האינתיפאדות צריכה להיות בהתאם להסלמה בין אחת לרעותה. האינתיפאדה הראשונה הייתה אינתיפאדת זריקות אבנים והתפרעויות. השנייה התחילה במאורעות אוקטובר 2,000 אך במהרה גלשה אל פיגועי ירי ומחבלים מתאבדים. השלישית באה מרצועת עזה לאחר ההתנתקות: ירי רקטות אל עבר יישובי עוטף עזה והגדלת הטווח בין עימות לעימות.

לאורך שנים מתקוטטים השמאל והימין על הגורמים להסלמה זו. השמאל טוען בתוקף כי כל עוד אין הסכם שלום המצב רק ילך ויחריף, וכי הסכם שכזה יביא לקץ הסכסוך. הימין טוען כי שליטה צבאית ישראלית היא אשר מונעת מהמצב להתדרדר וכי מכל מקום שממנו יצאנו – יצאו רק יותר פיגועים. אלמנט הזמן העניק אפשרות לשתי התיאוריות לשרוד במקביל, שכן לאורך הזמן נכנסו גורמים נוספים אשר אפשר להאשימם בהתדרדרות. השמאל האמין שגורם זה הוא גרירת רגליים מצד מדינת ישראל במשא ומתן וייאוש הפלשתינים מהמשא ומתן, שככל שעובר הזמן ללא פתרון מדיני כך גואה האלימות בהיעדר אלטרנטיבה מדינית. ככל שעובר הזמן בו הפלשתינים נמצאים תחת כיבוש צבאי, כך הם יותר ויותר מיואשים ומדוכאים מהכיבוש, מה שמתבטא בהתנגדות אלימה.

אלא שכעת האינתיפאדה הראשונה והשלישית מתרחשות במקביל. כעת עולה השאלה מדוע במזרח ירושלים האלימות מתורגמת לזריקות אבנים ומרצועת עזה יורים רקטות. כעת אין אלמנט זמן שיכול להסביר את ההבדל, תושבי מזרח ירושלים אינם מאוכזבים יותר מהמשא ומתן מאשר תושבי רצועת עזה. אם ניקח את הכיבוש הישראלי כאלמנט המשפיע על רמת האלימות, ניתן לראות שדווקא ממקום הנחשב חלק ממדינת ישראל לפי החוק הישראלי ישנה אלימות של זריקות אבנים ואילו ממקום בו לישראל אין כוחות על הקרקע יורים רקטות.

ההבדל הברור בין המקומות הוא היעדר השליטה הצבאית של ישראל ברצועת עזה לעומת השליטה הישראלית הקיימת במזרח ירושלים. הסיטואציה כיום וההשוואה בין שתי המקומות משחקת לידי הטיעון של הימין הישראלי. כעת על השמאל הישראלי למצוא תשובות אשר יצדיקו את עמדתו הסוברת כי הסרת הכיבוש הישראלי תוביל לרגיעה ושלום.

שתף
תגובות