שלוש נקודות על המבצע

0

אז מה היה לנו השבוע? ההבדל בסיקור בינינו לבינם,  התחרות ללאומיות של התקשורת הישראלית ובשעה טובה הערוץ הראשון מצדיק את השם לו. שלוש נקודות על המבצע.

// כתב: רון גביאן

עניין של טרמינולוגיה: ההבדל בינינו לבינם

בסוף השבוע הקודם התפרסמה תמונה של 150 אנשי חמאס ש"הסגירו את עצמם" לידי צה"ל. אתרי החדשות הישראלים דיווחו כי כל המחבלים נתפסו, נלכדו, נעצרו ונלקחו בשבי. לעומת זאת, כאשר אנשי חמאס תפסו, לכדו, עצרו ולקחו בשבי חייל צה"ל – נכתב כי החייל נחטף. מעניין לשים לב לטרמינולוגיה השונה, אשר נובעת כנראה מהקונפליקט הפנימי לגבי זהותם של הכתבים – האם הם צרכים לפעול על פי הערכים העיתונאים והאתיים או שמא הנאמנות למולדתם קודמת. על פי הנראה, הזהות השנייה גברה הפעם על הזהות הראשונה.

מגמה זו לא פסחה על התקשורת העולמית. באירוע הראשון, שבו הפלסטינים נתפסו על ידי צה"ל, ניתן לראות כלי תקשורת זרים משתמשים בפעלים "imprisoned" (נכלאו/ נעצרו), "arrested" (נעצרו), "apprehended" (נתפסו) וכו'. לעומת זאת, במקרה החייל שלטענת ישראל 'נחטף', הקצין הוגדר בתקשורת העולמית כ: " capture " (שבוי/ לכוד), "abducted"  ואפילו "Kidnapped " (חטוף). אם יש כאן שימוש לשוני מגמתי, הוא קורה גם בכלי תקשורת ברחבי העולם. ניתן לומר כי כאשר כלי התקשורת הזרים משתמשים במילים פשוטות כמו נעצר או נתפס, נוצר הרושם כי זוהי חלק מפעילות משטרתית. לעומת זאת, חייל שנחטף – זו כבר פעילות מלחמתית. במאמרים בעיתונות הבין לאומית ניתן להבחין בלגיטימציה גדולה יותר דווקא לפעילות של ישראל – זה נתפס כפחות 'אלים' לתפוס ולעצור באופן משטרתי, לעומת מקרה של 'חטיפה'. בעניין הזה, באופן שיפתיע  רבים, התקשורת הזרה תומכת דווקא בעמדה הישראלית ואינה "מתלוננת" על כך שישראל למעשה שובה חמאסניקים. הם נתפסים כבריונים ועבריינים שמקומם בכלא. מכאן, לדעתי, ישראל נתפסת כאיזו משטרת-על עולמית שמטרתה להתמודד עם הטרור למען רווחת העולם.

התכנסות סביב הדגל

ביחסים בין לאומיים ובמדע המדינה, קיימת תאוריה המכונה "אפקט ההתכנסות מסביב הדגל". תאוריה זו, אשר הוזכרה לראשונה על ידי ג'ון מולר, טוענת כי במצבי משבר יש עלייה קצרת טווח בתמיכה בממשל, בקונצנזוס ובמנהיג. ניתן לראות איך התאוריה הזאת באה לידי ביטוי בסקרי התמיכה האחרונים בראש הממשלה. 'חדשות 2' פרסמו כי נתניהו מקבל 74-82 אחוזי תמיכה מהנשאלים לאורך המבצע. עניין זה מתבטא גם בדרך בה האופוזיציה ממעטת לבקר את הקואליציה ותומכת ברוב הפעולות עליהן מחליטים ראש הממשלה וחברי הקבינט.

חברות תקשורת שונות יישמו תאוריה זו בפרסומיהם האחרונים. הן הבינו כי כנראה צרכני המדיה מעוניינים לצרוך תקשורת התומכת בגישת הרוב, כלומר באותה הסכמה רווחת שנמצאת בקונצנזוס, ועל כן פתחו בתחרות, אותה אני מכנה, "התחרות ללאומיות". נראה כי אותם כלי תקשורת מנסים להתחרות ביניהם איזה סיקור יהיה הכי ממלכתי, ומכאן, גם הכי ישראלי. בדיווחים השונים היינו עדים לממלכתיות רבה, ובהצהרה כי כלי התקשורת 'אתנו כל הזמן' כאילו הם מבקשים להידמות למוסד שלטוני קבוע. בסיקור הפצועים והנופלים, בראיונות הלא-נשכניים עם הפוליטיקאים ובפרשנים שמנסים להעלות את המורל הציבורי. העניין הגיע אף לפרסומות – הרוב המוחלט של המפרסמים בחרו לשלב את צבעי הדגל (אם לא את הדגל עצמו) בנוסף עם הקריאה "XXX  מחבקת את חיילי צה"ל".

כלי תקשורת שונים הבינו כי הצרכנים, כחלק מאזרחי המדינה בזמן משבר, מחפשים את אותה תמיכה מלאה בממשל ולכן הם ניסו למתג את עצמם ככאלו שתומכים בגישה זו. כדי להרוויח מספר רב יותר של קוראים, הם אפילו מפרסמים ומשווקים את עצמם בצורה כזו. ניתן לראות זאת בעיקר בפרסומת (בצבעי כחול לבן) המזמינה להתעדכן בחדשות "ידיעות אחרונות-YNET" וב-"וואלה" שטוען שהוא – "קודם כל ישראלי".

סוף כל סוף הוא הערוץ הראשון

"555174-5" מאת Benny Levin - נוצר על ידי מעלה היצירה. מתפרסם לפי רישיון Creative Commons Zero, Public Domain Dedication דרך ויקישיתוף - http://commons.wikimedia.org/wiki/File:555174-5.jpg#mediaviewer/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:555174-5.jpg

"555174-5" מאת Benny Levin – נוצר על ידי מעלה היצירה. מתפרסם לפי רישיון Creative Commons Zero, Public Domain Dedication דרך ויקישיתוף – http://commons.wikimedia.org/wiki/File:555174-5.jpg#mediaviewer/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:555174-5.jpg

השבוע עבר סופית החוק הקובע את סגירתה הסופית של רשות השידור במתכונתה הנוכחית. אחרי שנים רבות בהן ניסו להעביר רפורמות (כ- 16 במספרן) ומאבק תקשורתי ממושך בעת שידורי המונדיאל, בשעה טובה ניתן היה להבחין גם בנקודת אור קטנה. השבוע "מבט" הייתה הראשונה לחשוף את תמליל השיחה בין נתניהו לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, דבר שסוף כל סוף הצדיק את השם "הערוץ הראשון". היה זה אורן נהרי שפרסם את ההדלפה שעוררה סערה בממשל האמריקאי ובמקבילו הישראלי. בשיחה נזף אובמה בנתניהו וקרא לו להכריז על הפסקת אש מידית. למרות כל הגינויים שלהן זכתה ההדלפה, נראה כי במחלקת החדשות של הערוץ הראשון עוד ממשיכים לעבוד. יכול להיות כי איום הפיטורים מוביל את הכתבים להוכיח יכולות עיתונאיות על מנת להתקבל לגוף השידור הציבורי החדש. אולם, מעניין לדמיין איך היה נראה העתיד של רשות השידור אם היינו רואים יותר חשיפות עיתונאיות מהסוג הזה.

שתף
תגובות