הפסקה, אש ומה שביניהם

0

מסתבר שלפעמים טרמינולוגיה היא כל העניין. אז איך אנחנו מפרשים את הפסקת האש לעומת הפירוש של חמאס? נעם בנעט מוצא את ההבדלים.

//כתב: נעם בנעט

"שולם שולם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם". למי מאיתנו, בילדותו, לא יצא לצטט משירו של אילן גולדהירש, בתקווה שזהו באמת הריב האחרון?

כשבגרתי ראיתי שלעולם המערבי יש ראייה מאוד חדה וברורה: מלחמה היא קרב עקוב מדם, ואילו שלום הוא יחסים קרים, או במקרה הטוב, דיפלומטיים, כפי שכולנו יכולים לראות ביחסים השוררים בין מרבית מדינות אירופה שלחמו זו בזו מאות שנים.

עולם האסלאם, לעומת זאת, מחלק את העולם לשני חלקים – דַאר אל-אִסְלַאם ו-דאר אל-חַרְבּ, פירושו – בית האסלאם ובית המלחמה. מטרת האסלאם אינה לאסלם את כל יושבי העולם, למרות שהם לא יתנגדו לכך. מטרתם היא שכל העולם יהיה תחת שלטון האסלאם. כך שכל מדינה או ישות שההנהגה שלה היא מוסלמית שייכת להגדרת "בית האסלאם", ומדינה או ישות שההנהגה שלה אינה מוסלמית מכונה "בית המלחמה", כלומר מקום שעליו המוסלמים צריכים להכריז גִ'הַאד – מלחמת קודש.

קיימת גם הגדרת ביניים, לה מספר גרסאות בערבית, כשהמוכרת שבהן היא ה"הודנה". ההודנה היא הכרזת הפסקת לחימה המותרת ללוחם הג'האד, כשהוא מבחין שהוא חלש מדי. כמובן שבמידה והוא מרגיש חזק, חובה עליו לבטל את ההודנה ולחזור להילחם ב"כופרים". שתי הדוגמאות המוכרות הן הסכם חדיביה שנחתם בין נביא האסלאם, מֻחַמַּד לאויביו בני העיר מֶכַּה, וכן הסכם אוסלו שנחתם עם יאסֶר ערפאת. שני ההסכמים הופרו.

איפה זה פוגש אותנו היום? ניקח כדוגמא את מבצע "צוק איתן"; נכון לכתיבת שורות אלה, כוחותנו עדיין פועלים ברחבי הרצועה, ולאזור הגיע מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קֶרי, בדרישה להפסקת אש.

נעצור רגע ונבחן את ארצות הברית, כיצד היא מתמודדת עם אתגרים במזרח התיכון במילניום הזה – כולל ההתמודדויות בתקופות ג'ורג' בּוש הבן ואובּמה.

המדינה הראשונה שנסקור היא עיראק. עיראק התחילה את המילניום כמדינה מסוכנת בראשות סדאם חוסיין. בעקבות פיגוע התאומים בספטמבר 2001 והכרזת המלחמה של הטַליבּאן על אפגניסטן, עם סיוע ממידע מודיעיני שגוי על נשק להשמדה המונית בידי סדאם, ארצות הברית נכנסה לעיראק, הפילה את שלטון העריץ העיראקי והביאה את "בשורת הדמוקרטיה" למדינה.

איך זה הצליח לה? לא הצליח. ארצות הברית יצאה עם הזנב בין הרגליים, השלטון השיעי הדמוקרטי איבד שליטה בחלקים הכורדים ונכון לימים אלה איבדה ממשלת עיראק גם חלק מהערים החשובות בעיראק, דוגמת מוסול, לטובת "המדינה האסלאמית", שכוּנתה עד לאחרונה דַאעֶ"ש.

כחלק ממהומות 2011, סוריה נכנסה לסחרור שהביא להרג של מעל 200,000 איש. גם פה ארצות הברית ניסתה להיות השוטר השכונתי, אך בלחץ רוסי היא התקפלה והביאה הסכם שבשורה התחתונה, אִפְשר לאסד להמשיך לטבוח באזרחיו. הנשיא פוטין ניצל את המשבר בסוריה בכדי להוכיח לבנות בריתו שלעומת האמריקנים – הוא "שומר להם על הגב".

מצרים, שכאמור בשבוע שעבר, עברה מספר הפיכות, הסתכסכה עם ארצות הברית. במהלך מהומות 2011, ימי סוף שלטון חֻסְנִי מֻבַּארַכּ, אובמה פנה לידידו הטוב, מֻבַּארַכּ, ואמר לו שהגיע זמנו ללכת הביתה. האם כך מתנהגים כלפי ידידים? ברגע האמת נוטשים? עם ידידים כאלה, מי צריך אויבים.

בהמשך הדרך תמכה ארצות הברית בשלטון האחים המוסלמים, תנועת האם של חמא"ס, בראשות מֻחַמַּד מֻרְסִי, ומאז הקיץ האחרון ישנם יחסים מתוחים בין ממשל עַבּד אלפַתַאח סיסי לבין ממשל אובמה. זאת בעיקר בגלל הדרך הלא דמוקרטית, על פי האמריקנים, בה עלה סיסי לכס הנשיאות. הוכחה למתיחות היחסים היא הבדיקה הביטחונית שהמצרִים אילצו את את מזכיר המדינה האמריקאי ועוזריו לעבור השבוע. מילא להעביר בכיר של המעצמה העולמית בידוק ביטחוני, מילא לצלם את זה במצלמות האבטחה, אבל להפיץ בתקשורת? זה כבר ממש לא דיפלומטי.

כך גם המקרה בלוב, בה כוחות המורדים קיבלו סיוע צבאי נרחב של כוחות משולבים של נאט"ו, ארצות הברית ומדינות נוספות על מנת להפיל את מֻעַמַּר קַדָּ'אפִיּ. יצוין, כי עד עכשיו עוד מתקיים בלוב מאבק בין השבטים על השליטה במדינה.

חזרה למבצע "צוק איתן", שעליו כנראה עוד תכתבנה עבודות רבות כ"חקר מקרה", לא רק על עימות נוסף של סכסוך ישראל-ערב, אלא שינוי במזרח התיכון שמתרחש אל מול עינינו.

השינוי הוא במעמד האמירות (נסיכות) הקטרית, מעמד חמא"ס, פתְ"ח, ג'האד אסלאמי, מצרים וכמובן מעמדה של מדינת ישראל בעיני שכנותינו.

השיח בנושא הפסקת האש מציף את האינטרסים של כל מדינה ומדינה וכמובן מעל כולם את האינטרס של ארצות הברית במזרח התיכון.

האם אנחנו לקראת שלום במזרח התיכון? לא. בתשובה ארוכה יותר – כל עוד ארצות הברית והמערב ימשיכו לקרוא את המפה המזרח תיכונית דרך עיני המערב ומבעד לאינטרסים כלכליים לא יהיה רצון ערבי להניח את החרב, הרקטה או את החפירה.

לשאלות, הערות ובקשות: Aravimislam@gmail.com בפייסבוק.

 

שתף
תגובות