דירה להשכיר

0

מחפשים דירה בירושלים לשנה הבאה? עברתם אין סוף מקומות בחיפוש אחר האחת? מיכל רחובי בחיפוש אחר הדירה החלומית.

//כתבה: מיכל רחובי

אוגוסט. השעון מתחיל לתקתק. עוד מעט מגיע הרגע בו צריך למצוא דירה לשנה החדשה.

אתה לא מבקש הרבה – רק מקום נחמד להניח בו את הראש, עם חלון, מים זורמים, מיקום סביר ואנשים טובים. במחשב האישי שלך פתוחות ארבע כרטיסיות – שתי קבוצות בפייסבוק, יד 2 והומלס. אתה מרפרף על כולם במקביל בחיפוש אחר הדירה הרלוונטית ומקווה שהיום יהיה היום בו תמצא את האחת.

תוך כדי חיפוש אתה מגיע למסקנה המוזרה שמעולם לא פגשת במילה "סאבלט" וזה עתה קראת אותה עשר פעמים. אתה שוקל מספר רגעים ולבסוף מבין שלגור בדירה נחלאותית אמתית עם גינה ומזגן עד נובמבר ואז לעבור לגור בפח של האוניברסיטה ליד החתולים זו לא אופציה.

ממשיך לחפש.

באחד האתרים מצאת דירה מקסימה ויש בה אפילו סלון. אתה שואל חבר ירושלמי איפה זה גילה ולאן זה קרוב, מבין שהדבר היחיד שקרוב לגילה הוא המרכז המסחרי של גילה.

ממשיך לחפש.

הוספת לגלגל מטה והבחנת בדירה במיקום טוב עם שני שותפים מדהימים (!!!), קופץ לביקור ומבין שהדבר המדהים הוא שהם הצליחו להתקבל לתיכון.

ממשיך לחפש.

חדר מתפנה ברחביה. כזה עם סלון, 2 מרפסות, רצפת פרקט והמון אוויר. 1600 ₪. אתה מתחיל לחשוד. מגלה שמדובר במרתף עם דלת שבורה ויחד עם האוויר מגיעים גם קור, גשם וג'וקים.

כשהמיקום טוב הדירה קטנה, כשהדירה גדולה יש דוד חשמל, כשיש דוד שמש אין חלון וכשיש חלון השירותים מחוץ לבית. אז אתה ממשיך לחפש..

לפתע, מצאת אותה. התמונות נחמדות, המיקום לא רע ואתה אפילו מסוגל לשלם עליה בלי לקבץ נדבות. אתה מחליט ללכת לבדוק את השטח. יום ראשון בין 16:00-18:00, הצבת לעצמך למטרה  להגיע ראשון. ב16:01 אתה מתחיל לעלות במדרגות, לאחר שלוש מדרגות שואלים אותך אם לקחת מספר. כל המחפשים נכנסים לבית, אחד הדיירים עורך סיור קצר, אתה רואה שהבית גדול ומרווח מלבד חדר אחד – הוא עתיד להיות שלך.

אתה יושב על כיסא במזבלה שהוסבה לסלון, מנשנש עוגת תפוזים ושותה מיץ פטל, ממתין בסבלנות לתורך. הגיע הרגע להיכנס לחדר הראיונות, מולך ניצבים שלושה סטודנטים ותיקים בעלי פז"ם בדירות שותפים. הם יושבים עם דף ועט ואתה מבין שמשהו פה לא בסדר.  אתה מתחיל לפרט בביטחון את קורות חייך – מאיפה אתה במקור, מה אתה הולך ללמוד ו"איזה יופי" ומצהיר שאין לך כל בעיה לשמור שבת בראש טוב במרחב הציבורי. אתה מגיע הביתה בהרגשה טובה, הרשמת אותם. כעבור כמה דקות אתה פותח את הפייסבוק  רק כדי לגלות ש"עדיין לא נמצא שותף! ממשיכים להראות מחר, הכניסה מידית". ברגע הזה נופל לך האסימון ואתה מבין שכנראה יהיה קל יותר להתקבל ל"אח הגדול". אתה שוקל לנסות להתקבל ל"אח הגדול" ולחסוך שכר דירה של שלושה חודשים.

אתה מתחיל להתייאש. תוהה על מה אפשר להתפשר. מחשבות רבות מתרוצצות בראשך -       אולי מעונות זה לא כל כך נורא? אולי זה יהיה כמו בקולג' עם מסיבות בריכה וחביות בירה? אולי תקום ממש מוקדם בבוקר ותגיע בזמן? אולי  אנשים מפריזים בערכו של שולחן כתיבה? תכלס, גם ארון אתה לא חייב… ותמיד אפשר לאכול בחוץ… אולי השותפים יהיו אנשים מאד עסוקים ולא תצטרך לראות את הפרצוף המיוזע שלהם יותר מידי? אה, אבל את הגרביים בסלון דווקא כן תראה… ושום דבר בישראל הוא לא כמו באמריקה, ואתה לא רוצה לקום לפני הציפורים כדי להגיע בזמן לשיעור על חיי הזוגיות של הציפורים. ואמנם יש לך רק חמש חולצות אבל גם אלה צריכות תלייה.

בסוף הדירה הזאת תגיע. בדיוק כשתסגור את כל החלונות במחשב ותשקול לקפוץ מאחד במציאות. בדיוק כשתתחיל לחייג להורים ולהודיע שאתה חוזר הביתה. בדיוק כשתנסה לשכנע חבר ששני אנשים בחדר זה לא כזה צפוף וזה יהיה כמו בטירונות.. אתה תמצא אותה.

כנראה שזאת לא תהיה וילה בקינג ג'ורג', השותפים לא יהיו החברים הכי טובים שלך, ויהיה לך ג'קוזי רק אם תניח את השפופרת מתחת למים באמבטיה ותדמיין ממש חזק.

 בקיצור, ככל הנראה כבר לא תככב בסרט הוליוודי.

 בסרט ירושלמי דווקא כן.

וזה הכי טוב.

שתף
תגובות