ההכרעה הדמיונית והאכזבה הנגררת

1

הציבור הישראלי ציפה ל'תמונת ניצחון" שתסיים את ימי הלחימה, אולם לדעת אור שקד, במלחמות של היום כבר לא ניתן להשיג אותה. סיכום צוק איתן 2014.

//כתב: אור שקד

אחרי 50 ימי לחימה, נראה שמבצע "צוק איתן" נגמר בטווח הזמן הקרוב. זאת לפחות עד לסבב הבא של השיחות בין חמאס לישראל, בהתאם למתווה שהושג בתיווך המצרי. מההתרשמות הכללית שלי ניכר כי למרות לכידות יוצאת דופן שהראו אזרחי ישראל בתחילת המבצע (כולנו התרגשנו לראות את טונות התרומות לחיילים בשדה הקרב ואת עשרות אלפי האזרחים שבאו ללוויות החיילים הבודדים), נראה כי הציבור קצת התעייף בשבועות האחרונים, במיוחד לאחר משיכת כוחות היבשה של צה"ל מהרצועה. את העייפות, כך נראה, מלווה תחושה מסוימת של אכזבה משום שהטענה הרווחת היא שלא הושגה הכרעה מול חמאס.

הרשו לי לשאול את השאלה הבאה לאותם מאוכזבים: מהי למעשה הכרעה בזירת הקרב הנוכחית? מי שרצה לחזות בסרט מערבון אמריקאי בו ישראל רוכבת מעזה על סוס כשהשמש שוקעת, מלכתחילה היה צפוי לנחול אכזבה. זירת הלוחמה היום מול הטרור, שונה במהותה מזירת הלוחמה הקלאסית של מדינה מול מדינה. במחוזותינו, מלחמת צבאות בין מדינות היא כבר לא בנמצא ופינתה את מקומה ללחימה מול ארגוני גרילה חמושים, מה שמשנה מקצה לקצה את כללי המשחק. נניח וישראל הייתה מחסלת עוד מאה מחבלי חמאס, האם זה היה מביא להכרעה? ואם יותר? מה ימנע מעוד עזתים מתוסכלים, שבתיהם הרוסים ושבני משפחותיהם נהרגו, לזלוג בעצמם לדרכי הטרור, תחת שטיפת המוח שחמאס מקיים בקרב אוכלוסיית עזה!

אלמנט משמעותי שחשוב להפנים הוא כי חמאס, בתור ישות שאינה מדינית, יכול לאפשר לעצמו לדרוס את החוק הבין לאומי תוך ניצול ציני של הנכונות הישראלית לשמור עליו. הדבר הגיע בדמות ירי טילים ללא הבחנה לאזורים אזרחיים, שימוש באזרחים עזתים כמגני אנוש, לחימה וירי מכוון משטח אזרחי שכולל בתי ספר, בתי חולים, מסגדים ועוד. במשפט הבין לאומי כיום קיימת עמימות משפטית, במקרה או לא במקרה, באשר לאופן ההתנהלות הראוי בלחימה מול גורם שאינו מדיני, והמצב בהחלט משחק נגדנו.

מה שמביא אותי לדבר הבא שאני רוצה להתייחס אליו – מרחב התמרון הישראלי בלחימה. שאף אחד לא יתבלבל בטעות – אנחנו מעצמה אזורית במושגים של כוח צבאי. הקושי שמקבלי ההחלטות בממשלה היו צריכים להתמודד איתו במבצע "צוק איתן", בדיוק כמו במבצעים הקודמים, אינו מחסור בכוח צבאי, אלא מה שנקרא "Two-level game" – הצורך לפשר בין הצרכים והרצונות של הציבור מבית לבין אלו של הקהילה הבינ"ל. כמו לכל מדינה במציאות של המאה ה-21, נרצה או לא נרצה, לישראל ישנה תלות מסוימת בעולם (ובמדינות המערב בפרט), הן במישור הכלכלי והן במישור הדיפלומטי. מי שמתעלם מהסיוע האמריקאי ומעוניין לוותר עליו לצורך מרחב תמרון גבוה יותר מול ארה"ב (גילוי נאות, אני לא אוהד גדול של ממשל אובאמה, רחוק מכך), מוזמן למצוא פתרון יצירתי להתמודדות מול האו"ם. ללא הוטו האמריקאי במועצת הביטחון, ההחלטות השונות שנעשות במסגרתו בנוגע לישראל יכולות להפוך לנשכניות ולא יישארו רק ברמת הצהרות וגינויים. אלו שחושבים שכדי לנטרל את הבעיה נצטרך לכבוש מחדש את עזה, צריכים לקחת עניין זה בחשבון, שהרי פעולה מסוג זה באופן טבעי תעלה את חמתה של הקהילה הבינ"ל על כל רבדיה.

אז מה כן קרה בפועל בעזה למרות מרחב התמרון הצר של ישראל?

 כ-2100-2200 הרוגים בעזה, מהם כ-60% מחבלים, לפי הנתונים השונים שבחנתי. בהחלט מצער היה לשמוע על הרוגים אזרחיים גם בצד העזתי, אך היה זה בלתי נמנע בהינתן זירת הקרב בה ישראל נאלצה להילחם. יחד עם זאת, מדובר בפרופורציות הגיוניות ו'טובות' יותר (תסלחו לי על ההסתייגות שלי מהמינוח כי בכל זאת מדובר בהרוגים) של גורמים עוינים ביחס לאזרחים, בהשוואה לכאלו של זירות לוחמה דומות מהעבר, כמו הלחימה של ארה"ב בעיראק. בנוסף, צה"ל פעל והרס 34 מנהרות טרור שנועדו לצורך חדירה לישראלים ועשיית פיגועים, והביא לפגיעה קשה בתשתיות הטרור של חמאס.

בשורה התחתונה חמאס ספג פגיעה צבאית אנושה בין אם ארגון הטרור מודה בכך או לא. החגיגות ברחובות עזה, לעניות דעתי, אינן אלא למראית עין וזוהי חלק מהלוחמה הפסיכולוגית של חמאס, לא רק כלפינו, אלא גם כלפי אזרחי עזה. הקרנת תחושת כישלון במבצע ברחבי הרחוב העזתי, לאחר פגיעה כה קשה שחמאס הביא על האזרחים, משמעותה הורדת הלגיטימציה של הארגון בקרב האוכלוסייה, משהו שחמאס לא יכול להרשות לעצמו. אני מאמין כי גם אם רק לוחם חמאס יחיד ברצועה היה שורד, גם הוא היה חוגג על ניצחון. אין בדבר אינדיקציה כלשהי למכה האנושה שחמאס קיבל.

צה"ל ניצח במבצע הזה, בהתאם למרחב התמרון הנתון – שיבש את תכוניותיו של חמאס לבצע פיגועים רבים באמצעות מנהרות, חיסל רבים ממחבליו, ומנע מארגון הטרור להגיע להישג כלשהו במתווה שהתגבש בתיווך המצרי. אין זה פתרון ארוך טווח, אבל זהו פתרון יותר טוב ממצבים היפותטיים אחרים שהועלו. עד כמה בפועל ההסכם יכול להחזיק עד הסיבוב הבא – נחכה ונראה.

שתף
תגובות