מרצה בנעלי בית- פרופסור דוד אנוך

0

אתם מכירים אותם מהשיעורים, התרגולים ומשעות הקבלה אך תמיד תהיתם מי הם באמת, מה הם חושבים על האוניברסיטה, איך היו בתור סטודנטים, ומהו פרצופם האמיתי?

//כתבה: מיכל רחובי

הפעם במרצה בנעלי בית: הוא נולד באנגליה, למד בניו-יורק ובין לבין חי בתל אביב. הוא שומע רק מוזיקה קלאסית, רץ חצי מרתון וישנם מספר דברים שחשוב לו שתדעו על פילוסופיה: "זה מעניין, זה חשוב וזה לא קל". ריאיון אחד על אחד עם ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, פרופסור דוד אנוך.

את אנוך (43, נשוי ואב לשניים) פגשתי בבית ספר "קשת" בירושלים בתום הרצאה לתלמידי י"ב בנושא "קונפליקטים בזמן מלחמה". "להיות מורה נראה לי משהו בעל ערך רב. אני חושב שהייתי יכול להפיק מזה הרבה וליהנות מזה הרבה ואולי לעשות את זה היטב. אבל יש מצבי רוח שבהם ברור לי שלא ושאולי דברים אחרים".

אנוך גדל והתחנך בתל אביב, אביו היה איש אקדמיה ואמו מוזיקאית קלאסית. את התואר הראשון במשפטים ובפילוסופיה קיבל מאוניברסיטת תל-אביב. במהלך לימודיו לתואר שני עבר לאוניברסיטת ניו-יורק, שם השלים דוקטורט בתחום הפילוסופיה של המוסר: "מגיל מאד קטן ידעתי שאני רוצה להיות עורך דין, כל כך ידעתי שהלכתי לעתודה במשפטים ובגיל 18 התחלתי את האוניברסיטה רק בלימודי משפטים. כמה שבועות אחרי תחילת הלימודים ידעתי כבר שני דברים: אחד, זה שאני לא רוצה להיות עורך דין והשני זה שאני רוצה ללמוד פילוסופיה. היה לי קורס שנה א' במשפטים שהוא קורס פילוסופי, "תורת המשפט", זה קורס שאני מלמד היום, והקורס הזה נורא תפס אותי ושאר הקורסים לא. היה לי ברור שזה מה שאני רוצה. בשנה ב' משפטים הייתי גם סטודנט שנה א' בפילוסופיה".

מכאן והלאה התנהלו הדברים כפי שקיווה, הוא המשיך בלימודי משפטים ופילוסופיה ועסק בעיקר בתחום של מטא אתיקה. כיום עוסק בפילוסופיה פוליטית ומעט במשפטים. אני מודה, די השתכנעתי.

"השאלה 'איך נכון להציג פילוסופיה לאנשים שלא לומדים פילוסופיה' היא שאלה שמטרידה פילוסופים… מה שמדהים זה שיש הרבה אנשים שלא לומדים פילוסופיה. השאלות האלה הן שם… זה שאלות שאנשים חושבים עליהם, ואז הם לא מעמיקים בהם. למה לא להתייעץ עם טקסטים שעשו את זה מצוין?"

לשאלתי מה היה משנה באוניברסיטה העברית ענה אנוך "אוקיי תרשמי…" ומיד לאחר מכן, בחר דווקא להתמקד בדברים הטובים: "אני מבקר לא מעט ובטוח שבמעגלים מסוימים יש לי שם של Trouble Maker, יש הרבה מה להתגאות באוניברסיטה. הנה דוגמא אחת – הנושא של חופש ביטוי בכלל, חופש אקדמי בפרט, בשנים האחרונות נמצא בישראל תחת מתקפה. מאנשי בידור שמתבטאים ומשלמים על זה באופן נוראי ומורים שזה נראה לי נורא… יש לנו גם דוגמאות כאלה בתוך המערכת האקדמית שאמורה להיות רגישה במיוחד לערכים של חופש ביטוי… התחושה שלי שהאוניברסיטה העברית, אולי דווקא מתוך הדברים שאנחנו אוהבים לבקר אותה עליהם, שהיא וותיקה ובטוחה בעצמה ודינוזאור… דווקא מתוך עמדה של בטחון עצמי, החופש האקדמי שיש לאנשי סגל באוניברסיטה העברית לא היה מבייש שום מוסד בעולם". נראה שלצד הביקורת אנוך גאה באוניברסיטה העברית, הוא גם גאה בתלמידיו ("הטובים") ואף מודה שהוא "משתמש" בהם לצורך התחומים אותם הוא חוקר "בכל רגע נתון אני הכי אוהב ללמד את מה שאני עכשיו כותב עליו… הרעיונות שלך מתעצבים תוך כדי ואז זה יוצא נהדר…"

לדבריו, ישנם תלמידים שלעיתים נפגעים מעט משיטת ההוראה שלו ומדבקותו בקיום דיון קונקרטי ואינטלקטואלי. הם וודאי לא יודעים כי הדבר נובע ממה שחווה במהלך לימודיו לתואר שני: "אחד מהדברים שאני זוכר שלקחתי סמינרים בעיקר בפילוסופיה של המוסר והיו תלמידים טובים אבל היו גם כל מיני אחרים. אני נורא זוכר את ההרגשה של העלבון על בזבוז זמני כשכל מיני אנשים חושבים שהם יכולים לדבר הכל מהבטן. אין סטנדרטים אינטלקטואליים… התחושה הזו מעצבת הרבה מאיך שאני מנסה ללמד, אני מאד מנסה להיזהר מחובות זמנם של תלמידים ותלמידות, אני זוכר אותי מבטיח לעצמי שאם אני מרצה זה לא יהיה ככה".

בשנתיים האחרונות משמש חנוך כראש החוג לפילוסופיה ומנסה להוביל שינוי לטובה. ברמת האוניברסיטה כולה זה קצת קשה יותר, אך ברמת הפקולטה למדעי הרוח והחוג לפילוסופיה בפרט, נדמה שהוא עושה עבודה טובה וגם יודע להודות על כך לאנשים הנכונים: "לי יש המזל שאני יכול להתפרנס מזה, זה באמת מזל גדול וזה לא מובן מאליו… אולי צריך לתת קרדיט לשני המרצים שלימדו את תורת המשפט ואחד מהם מאד עודד אותי להמשיך. מאיר דן כהן היום מלמד בברקלי וחיים גנץ עדיין בסגל בתל אביב. לא רק שלמדתי אצלו פילוסופיה של המוסר הוא גם תפס אותי לשיחת מסדרון ועודד אותי להמשיך בפילוסופיה".

שתף
תגובות