האנטישמיות – מאיפה ולאן?

0

מה הקשר בין האנטישמיות באירופה, מלחמות ישראל במזרח התיכון והתרבות הישראלית המשפחתית? אביטל חזוני סוברת כי יש קשר, וחותרת למצוא את הגורמים העמוקים ליחסי ישראל עם העולם המערבי.

(בתמונה: קריקטורה מעיתון מפלגת העבודה האמריקאית. אנטישמיות או ביקורת אובייקטיבית?)

//אביטל חזוני

לאור האנטישמיות הגואה בארצות אירופה הנאורה, עולה לעיתים השאלה המפורסמת "למה שונאים אותנו"? לנו הישראלים הצברים אולי שאלה זו מפחידה בחדשנותה, שכן אם מסבירים את הסכסוך הערבי-ישראלי או את מלחמות ישראל כביטויים למאבק טריטוריאלי, אי אפשר להשתמש באותו הסבר לגבי השנאה האירופאית.

בזמן השתתפותי בתכנית לזהות ומדיניות במכללה למדינאות, דנו בשורשי העומק התרבותיים של האיבה לישראל, והתלבטנו האם השורשים הם בתפישה עתיקה של הנצרות את עצמה כמחליפה של העם הנבחר. היו לאומים נוצרים שראו עצמם כעם הנבחר החדש, אך לעתים ראתה את עצמה הנצרות כמחליפה משום שהיא אינה דוגלת בעם נבחר כלל, ורואה את כלל האנושות כנבחרת על ידי האל הצלוב. מצד אחד, ברור שתפישה עתיקה זו אינה יכולה להעלם בקלות, אך מצד שני, אירופה הנוצרית מצויה בתהליך חילון בן כמה מאות שנים. באיזו מידה ניתן לראות בשיח זכויות האדם והמוסר הפציפיסטי, אשר רואה בכל מעשה אלימות של חייל ישראלי חטא נגד האנושות, המשך לביקורת הנצרות על היהדות?

נראה לי שעצם הדיון ברבדים אלו ייחודית למכללה למדינאות, משום שקיימת בה תפישה רווחת שישראל היא חלק מהעולם המערבי, ולכן לא יתכן שעדיין ירצו להחליף או לשנות אותנו. אם אנחנו כמו כולם, האירופאים או האמריקאים, מדוע שירצו לשנות אותנו, במקום שננהל דיונים משותפים על רקע גישתינו המודרנית? האם לא נוכל לדון יחד בשאלה מתי מותר להפציץ בית של מחבל, או להפסיק את זרימת המים לעזה?

דעתי היא שגם היום אנחנו פשוט לא "כמו כולם", שלצד המשותף ישנם הבדלים שלא כדאי לטשטש. לאחר שחייתי ארבע שנים בארצות הברית וביקרתי כמה פעמים באירופה, נוכחתי לגלות שהחברה הישראלית היא יותר משפחתית ומבוססת על נאמנות מאשר חברות אלו. אנחנו צוחקים על כך שישראלים יתנו את התינוק שלהם לזר באוטובוס, אבל האמון הישראלי הוא אכן ייחודי. הפטריוטיות שנובעת מאמון זה זרה ומיושנת לאזרחי המערב, אצלם המגוון התרבותי לעיתים מצמצם את המשותף לערכי חרות ושיוויון בלבד. בישראל אנחנו מתמודדים ביום-יום עם אותן שאלות מוסריות שאזרחי המערב מדברים עליהן רק במגדלי השן של האוניברסיטה, והניסיון שלנו מעצב שיח גם מתגונן וגם אמיץ, שונה מתרבות הדיון הניטרלית והמרוחקת. לכן מדינות המערב, שרואות בנו בעלת ברית, גם סולדות ממנה.

במקום לשאול "למה שונאים אותנו?" מתוך הנחה שאין לכך כל סיבה טובה, עלינו לשאול "איך אנחנו שונים?", שכן שנאה יכולה להיות תגובה לחוסר הסכמה בסיסי. אני חושבת שישראל אכן מציגה בכל קיומה חוסר הסכמה עם ערכים מסויימים של עולם המערב לא רק בעבר, אלא גם בהווה. מתוך ניסיון ייחודי עלינו ללמוד להיות טובים יותר, לא לכופף עצמנו למרות האחרים, ואולי כך נוכל לעצב במשהו את העולם המערבי כדי שנוכל להיות חלק ממנו.

אביטל חזוני היא דוקטורנטית לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון ובוגרת מחזור ז' של המכללה למדינאות
בקרו את המכללה למדינאות: דף הפייסבוק של המכללה למדינאות. דף הרשמה באתר, להרשמה וקבלת פרטים.

שתף
תגובות